היא באה מהכפר מבית חם בהרי ירושלים פגשתי אותה על חוף דיונות הזהב שבמדבר שבע שנים עבדתי בשבילה בחוץ ידיד בפנים אוהב היא נתנה לי מדי פעם את היד אבל אף פעם לא את הלב כשיצאתי למסע היא קשרה לי צמיד סביב פרק כף היד הוא היה עלי שנים עד שנקרע לי ואבד את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר כוכב לבן יהלום אבן ספיר

Ella vino del pueblo, de un hogar cálido en las colinas de Jerusalén. La conocí en la orilla de las dunas doradas del desierto. Siete años trabajé para ella, por fuera un amigo, por dentro un enamorado. A veces me daba la mano, pero nunca el corazón. Cuando salí de viaje, me ató una pulsera alrededor de la muñeca. Estuvo en mí durante años hasta que se rompió y se perdió. El dibujo que me pintó aún lo guardo en la pared. Estrella blanca, diamante, zafiro.

יום אחד הופיעה בחדרי מטר על מטר מרובע היה לי שם מקום למיטה לא זוגית ולמאפרה אמרה שהיא רוצה מקלט, אמרתי: " כן, ודאי" ובאותו הלילה התפרצו כל השדים שלה עלי וכך לילה לילה אני עומד מולה חסר אונים כשהיא מזיזה בזעם את מעט הרהיטים ושוב מעבירה תמונות מקיר אל קיר כוכב לבן יהלום אבן ספיר

Un día apareció en mi habitación de un metro por un metro. Allí tenía espacio para una cama individual y un cenicero. Dijo que quería refugio; dije: "Sí, claro". Y esa misma noche todos sus demonios estallaron sobre mí. Y así, noche tras noche, me planto frente a ella, impotente, mientras mueve con rabia los pocos muebles, y vuelve a pasar cuadros de pared en pared. Estrella blanca, diamante, zafiro.

מציפה את הרצפה במים אומרת: "מלוכלך כאן מלוכלך אתה רק עומד ומסתכל אתה אדיש כל כך לא רואה את הלכלוך למרות המשקפיים אני אשבור לך אותם ממילא כבר אין לך עיניים" אחר כך משתתקת מבקשת שאסלח לה מתחילה לבכות נרדמת אור לבן מקיף את פניה הרכות האם זה יעבור כשהבוקר שוב יאיר כוכב לבן יהלום אבן ספיר

Inundando el suelo con agua, dice: "Aquí está sucio, sucio. Tú solo te quedas parado mirando, eres tan indiferente. No ves la suciedad a pesar de las gafas. Te las romperé; de todos modos ya no tienes ojos". Luego se queda en silencio, me pide que la perdone, empieza a llorar. Se duerme; una luz blanca rodea su rostro suave. ¿Pasará cuando vuelva a amanecer? Estrella blanca, diamante, zafiro.

יום אחד השאירה פתק לא נראה לה שתחזור לא יכולה להישאר כאן ואת ליבי לשבור יש לי רעשים בראש, כתבה, אני עולה באש ואין בי כוח לנקות את כל הלכלוך הזה שיש אל תחפש אותי תמצא אישה תקימו משפחה אני חוזרת אל הכפר אולי אמצא שם מנוחה היא נעלמה ובחדרי ריקנות שוב באוויר בלי כוכב לבן יהלום אבן ספיר

Un día dejó una nota: no le parecía que fuera a volver. No puedo quedarme aquí y romperte el corazón. "Tengo ruidos en la cabeza", escribió, "me estoy incendiando". Y no tengo fuerzas para limpiar toda esta suciedad que hay. No me busques; encuentra una mujer, formen una familia. Vuelvo al pueblo; quizá allí encuentre descanso. Desapareció y en mi habitación otra vez hay vacío en el aire, sin estrella blanca, diamante, zafiro.

חלפו שנים אני לא יודע אם היא כאן או שאולי נסעה האם היא חופשיה או שבתוך עצמה כלואה האם יש לה משפחה האם היא עדיין איתנו או שחזרה אל הכוכב שלה עזבה את הכוכב שלנו אם תראה אותה תגיד לה אני זוכר כמעט הכול המוסיקה בדיונות הצהוב והכחול את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר כוכב לבן יהלום אבן ספיר.

Pasaron años; no sé si está aquí o quizá se fue. ¿Es libre o está encerrada dentro de sí misma? ¿Tiene familia? ¿Sigue con nosotros, o volvió a su estrella, dejó nuestra estrella? Si la ves, dile que recuerdo casi todo: la música entre las dunas, el amarillo y el azul, el dibujo que me pintó aún lo guardo en la pared. Estrella blanca, diamante, zafiro.