בהוא חוזר מבריחות ליליות
בוקר בוקר מליט את עיניו
של תגלינה לאור
היכן מטלטלת נפשו בלילות
והיא הכנועה, עושה את דברו
כמו המשרתות את צוי אדונים
И он возвращается с ночных побегов
утро за утром прячет глаза,
чтобы они не радовались свету.
Где мечется его душа по ночам,
а она, покорная, исполняет его волю,
как служанки, что повинуются приказам господ.
פורשת כנפיה לעוף
ولפול, להקרע לגזרים ועם אור
היא חוזרת לשבת בפתח כניסה
כמו לו חלף פה עליה
הסער
Она расправляет крылья, чтобы взлететь,
и упасть, разорваться на клочки, и с рассветом
она снова садится у входного порога,
как будто здесь над ней прошла
буря.
פניה כמו בתמונה
ושוב היא רוקמת חיוך
לקראת קבלת פני אורחים שיבואו
Лицо её — как на картине,
и снова она вышивает улыбку
к встрече гостей, что придут.
