הנה הערב בא, ידיד פושעי העיר
שותף לדבר פשעם, צועד זהיר זהיר
השחק נאטם כתא, והאדם
הופך, באין שבעה לו, לטורף צמא-דם
He aquí que llega la tarde, amiga de los pecadores de la ciudad,
cómplice de su crimen, avanza cauta, cauta.
El firmamento se cierra como un cofre, y el hombre
se vuelve, sin saciarse jamás, un depredador sediento de sangre.
הו ערב, אהובו של מי שזרועותיו
תוכלנה להעיד עייפנו ומוטב
לנוח מעמל, הערב מנחם
בריות אשר כאב טורפן ללא רחם
Oh tarde, amada de aquel cuyos brazos
podrían atestiguar nuestro cansancio, y más vale
descansar del trabajo; la tarde consuela
a las criaturas a las que el dolor despedaza sin piedad.
מצן את להטו של איש מדע עקשן
מניח לפועל, דוחק בו שיישן
מנגד נעורים דמונים אכזרים
גודשים את המרחב, כבדים כלבלרים
Atenúa el ardor del sabio obstinado,
da tregua al obrero, lo apremia a dormir;
en cambio, juventudes demoníacas y crueles
colmatan el espacio, pesadas como perrillos.
טופחים בכנפיהם על תריס ועל כרכוב
ונוכח אור סתור-רוח של פנס רחוב
נדלקת הפריצות, בוערת להכלים
פוערת את בשתה כתל של נמלים
Golpean con sus alas la contraventana y la cornisa,
y ante la luz venteada de un farol de calle
la prostitución se enciende, arde por avergonzar,
abre su vergüenza como un hormiguero.
טופפת, חשאית, בדרך עקיפה
כצבא אויב לפני צאתו להתקפה
רוחשת בקרבו של כרך ידוע-בוץ
כשם שבמעיים התולע ירבוץ
Taconeando, sigilosa, por senda indirecta,
como un ejército enemigo antes de salir al ataque,
hormiguea en las entrañas de una urbe famosa por su barro,
así como en las tripas se agazapa el gusano.
ומן המטבחים בוקעת כבר שריקה
בימות התאטרון פוצחות באנקה
בתי-העינוגים לוקטים את קהלם:
זונות וסרסורים, זווג-עועים מושלם
Y de las cocinas ya brota un silbido,
en las tablas del teatro estalla un gemido;
las casas de placer recogen a su clientela:
putas y rufianes, un apareamiento monstruoso y perfecto.
ושעת הגנבים יורדת על העיר
הללו מתרבים בלילה הצעיר
בנעם משדלים דלתות להפער
ופילגשם לובשת מחלצות פאר
Y la hora de los ladrones cae sobre la ciudad;
ésos se multiplican en la noche joven,
con halago engatusan a las puertas para que se abran,
y su concubina se viste con suntuosos atavíos.
בעת הזאת, נפשי, מוטב שתתכנסי
ואל תטי אזנך לרחש המשיא
בעת כזאת חולים אינם עומדים בסבל
סביב לראשיהם נכרך הליל כחבל
A esta hora, alma mía, mejor que te recojas
y no inclines el oído al murmullo que incita.
En tal hora los enfermos no soportan el suplicio:
alrededor de sus cabezas la noche se ciñe como una cuerda.
חורץ את גורלם תהומה לעולם
וקול חרחוריהם מלא את האולם
הם לא ישובו עוד לשבוע מטובה
של פת ערבית חמה, מול נפש אהובה
Sella su destino para siempre —hacia el abismo—,
y el sonido de sus estertores llena la sala;
ya no volverán a saciarse con la bondad
de una tibia corteza vespertina, ante un alma amada.
רבים מקרב אלה לא ידעו את טעם
מתקו של בית חם הם לא חיו אף פעם
Muchos de ellos jamás conocieron el sabor
de la dulzura de un hogar cálido; nunca lo habitaron.
