רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדות בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן וכף ידה קטנה הלבינה בידו

Vientos cálidos soplaron entre los pinos y el susurro de los aspersores subía desde los campos en su cabello blanqueaba un clavel y la pequeña palma de su mano blanqueaba en la de él

בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים וכוכבים נשרו למים עם הטל ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל

Por el sendero hacia los estanques caminaron tomados de la mano y estrellas caían al agua con el rocío un chacal solitario reía a lo lejos en la noche y ella dijo: eres tan guapo, soldado

והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך את תרמילך ארזתי שאותו תיקח לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח

Y ella le dijo: mañana saldrás al camino te he preparado la mochila para que la lleves no le puse una carta, ni una flor como recuerdo pues si recuerdas — recordarás, y si olvidas — olvidarás

ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף

Y cuando regresaron por el sendero desde los estanques al alba las lágrimas del rocío colgaban grandes en los tallos de los juncos y él sostuvo la palma de su mano con mano segura y ella lo miró a través de una cortina transparente

והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך והיא החזירה לו בלאט את הציפורן הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח - ישכח

Y él le dijo: niña mía, volveré de nuevo aunque me vaya lejos, mi corazón se queda contigo y ella le devolvió en silencio el clavel pues si él recuerda — recordará, y si olvida — olvidará

והוא הלך לקרב עת החמה הנצה ולא חזר משם ימים רבים כל כך והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח

Y él fue a la batalla cuando despuntaba el sol y no regresó de allí por tantos días y ella sabe que él no volverá jamás y aún reza para que sólo haya olvidado