['וורס א': נצ'י נצ] העולם הזה עולם תאגידי כשמלכות בבל רוקמת עור וגידים, שכחנו איך לחנך ילדים כולם דומים, דורות של זומבים ממשיכים לצמוח היום כולם רק מבינים בכוח מכובדי העם, חיים על חשבון אחרים בעיני המושכים בחוטים אנחנו רק מספרים חיילים, בני אדם אוטומטית נולדים למלחמות מתוכננות אז אין ברירה עולים על מדים אני אדם חופשי, לא משרת ולא אדון אותה שגרה בעמורה וסדום אין על מי לסמוך כולם עם כוונות זדון ואם לא באת בטוב לסלקטור 'תה לא נכנס למועדון פאק דם, בני זונות, מקטלגים לפי סוגים לפי צבעים, מעמדות, לפי חוגים כולנו ליצני חצר בארמון המלך, לא יותר אז ממשיכים ת'מאבק בתוך בבל

[Verso 1: Nechi Nech] Este mundo es un mundo corporativo. Mientras el reino de Babilonia toma carne y hueso, nos olvidamos de cómo educar a los niños. Todos son iguales; generaciones de zombis siguen creciendo. Hoy todos sólo entienden la fuerza. Los notables del pueblo viven a costa de otros. A ojos de los titiriteros sólo somos números. Soldados, seres humanos, nacen automáticamente para guerras planificadas, así que no hay opción: se ponen el uniforme. Soy un hombre libre, ni siervo ni señor. La misma rutina en Gomorra y Sodoma. No hay en quién confiar: todos con mala intención. Y si no llegas bien al portero, no entras al club. Que se jodan, hijos de puta, nos clasifican por tipos, por colores, por clases, por círculos. Todos somos bufones de la corte en el palacio del rey, nada más. Así que seguimos la lucha dentro de Babilonia.

[פזמון: סול ג'יי] איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא הגעתי כבר עד הקצה איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא

[Estribillo: Sol J] Cómo salgo de esto, busco una grieta y no la encuentro. Ya llegué al borde. Cómo salgo de esto, busco una grieta y no la encuentro.

['וורס ב': נצ'י נצ] "כולם כאן חיים בגישה של "למה מי אתה האנושות מתנהלת כך מעצם בריאתה וילדות קטנות לומדות להיות זונות כי רק ככה מקבלים תשומת לב -- אין עקרונות ?כמו מכונות, מתפלאים שקוראים לכם בהמות כשאתם שונאים בן־אדם בגלל נטיותיו המיניות אני צופה מהצד, לא מאמין ומתפעל איך כל ראסטה מאן בשקל קורא לשחרור ישראל לאהבת האחר, ולזמנים טובים יותר ומאחורי הגב עסוקים בלרכל ולדבר כולכם הוגי דעות, פילוסופים, גואלי עם ישראל וכל זמר סטלן בטוח שהוא מאיר אריאל מתעסקים בהבל הבלים, אני לא חלק ממרוץ העכברים עובד קשה עם שאר הנמלים כל סצנה היא סצנה עם אותם סוג אנשים אותם הדיבורים, אותם החרטות ותככים שונאים לראות אותך מצליח, כל אחד קנאי בחיי, צביעות שלא ראיתי מימיי צורה לכם, אם הכיס שלכם היה גדול כמו הפה שלכם הייתם יושבים על אחלה כסף - לא מקנא בכם תרימו ראש מעל ארגז החול צאו מתל אביב, כל המדינה שיכון אחד גדול אין לשחק אותה אמריקה עלינו דבר אליי בגובה העיניים, פה זה רק שנינו

[Verso 2: Nechi Nech] Aquí todos viven con la actitud de “¿y tú quién carajos eres?”. La humanidad funciona así desde su propia creación. Y a las niñas pequeñas las enseñan a ser putas, porque sólo así reciben atención: no hay principios. Como máquinas; y aún se sorprenden de que les llamen bestias cuando odian a alguien por su orientación sexual. Miro desde el costado, incrédulo y asombrado, cómo cada rastaman de tres al cuarto llama a liberar a Israel, al amor al prójimo y a tiempos mejores, y a tus espaldas se dedican al chisme y a hablar. Todos ustedes son pensadores, filósofos, redentores del pueblo de Israel, y cada cantante fumado está seguro de que es Meir Ariel. Se ocupan de vanidad de vanidades; yo no soy parte de la carrera de ratas. Trabajo duro con el resto de las hormigas. Cada escena es una escena con los mismos tipos de gente, las mismas charlas, las mismas tonterías e intrigas. Odian verte triunfar; todos tienen envidia. Lo juro, tal hipocresía no vi en mi vida. Qué vergüenza: si su bolsillo fuera tan grande como su boca, estarían sentados sobre muy buena plata—no los envidio. Levanten la cabeza por encima del arenero, salgan de Tel Aviv: todo el país es un gran conjunto habitacional. No nos vengan a jugar a ser América. Háblame de tú a tú; aquí estamos sólo nosotros dos.

[פזמון: סול ג'יי] איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא הגעתי כבר עד הקצה איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא

[Estribillo: Sol J] Cómo salgo de esto, busco una grieta y no la encuentro. Ya llegué al borde. Cómo salgo de esto, busco una grieta y no la encuentro.

['וורס ג': נצ'י נצ] שמים ילדים מול מורים ומרצים שאומרים מילים גדולות ומבלבלים להם ת'ביצים שוטפים ת'מוח, להיות הכי מצליחים, הכי יפים הכי טובים לדרוס את החלש ללא תנאים ת'לא תריח ת'ביוב בהרצליה פיתוח ולא תהיה תקווה למלשינים בזה אני בטוח אני לא יודע אם יש למי לפנות, אם כן אז איפה זאת מדינת משטרה, עם סטיקר על הדשבורד "מאה בשבילך" אבל אדון שוטר אתה לא תעזור לי אם אין לי שטר של מאה בשבילך מדינה של חכמולוגים אין להם מושג בשיט חוזה המדינה בכלל רצה שידברו פה גרמנית דגל בהתבוללות עכשיו כולם בוכים מתגעגעים לשנות השבעים שכולם התהוללו כולם התבלבלו אז מחכים להתגלות אז בינתיים עושים קוק ומפנטזים על הגלות דור חרא, והילדים רוצים להיות גם בעניין דור מצויין, דור חמוש בנשק זה דור מזוין עשינו גיהינום מגן העדן כל אחד באד מאן, דבר נגוע ותחטוף דקירה בבטן ?אף אחד לא מוותר, אסור לוותר, מה אתה פראייר תגיד מילה לא במקום, חותך אותך כמו טאייר במקומך לא הייתי מזלזל כי רק החזק שורד מול חיית המתכת בעידן הברזל

[Verso 3: Nechi Nech] Sientan a los chicos frente a maestros y catedráticos que dicen palabras grandilocuentes y les marean la cabeza, les lavan el cerebro para ser los más exitosos, los más guapos, los mejores, aplastar al débil sin condiciones. No vas a oler las cloacas en Herzliya Pituaj, y no habrá esperanza para los soplones; de eso estoy seguro. No sé si hay a quién acudir, y si lo hay, ¿dónde? Este es un estado policial, con una calcomanía en el tablero: "Cien para ti". Pero, señor agente, no me vas a ayudar si no tengo un billete de cien para ti. Un país de sabelotodos que no tienen idea de nada. El visionario del Estado incluso quería que aquí se hablara alemán, una bandera de asimilación. Ahora todos lloran, extrañan los setenta cuando todos se desenfrenaban. Todos se confundieron, así que esperan una revelación; mientras tanto, se meten coca y fantasean con el exilio. Una generación de mierda, y los chicos también quieren estar en la movida. ¿Una generación “excelente”? Una generación armada es una generación jodida. Hicimos del Edén un infierno. Todos son badman; di algo “contaminado” y te clavan una puñalada en la panza. Nadie cede; no hay que ceder—¿qué, eres un pringado? Di una palabra fuera de lugar y te corta como a un neumático. En tu lugar no subestimaría, porque sólo el fuerte sobrevive frente a la bestia de metal en la era de hierro.