הקירות ריקים, לא להרגיש שייכת
לשום תמונה בזמן המעוור
אל חלומות ילדות אני נמשכת
לא להתעורר
אם קול ההיגיון לוחש רק שקט
אז מה מתוק הרעש האסור
ואיך לאט אני יותר נמחקת
ככל שאתה יותר ברור
Las paredes están vacías, para no sentirme parte
de ninguna imagen en el tiempo que enceguece.
Me atraen los sueños de la infancia,
para no despertar.
Si la voz de la razón susurra solo silencio,
qué dulce entonces el ruido prohibido,
y cómo, despacio, me voy borrando más,
cuanto más nítido te vuelves.
בין הידיים שמשכו אותי לקחת
את מה שלא היה לתת
היה נדמה שביחד נוכל להימלט
בשביל לנשום מחדש אני פותחת
אתה חופשי לצאת
הרי היינו רק פחד ממה שבאמת
Entre los brazos que me empujaron a tomar
lo que no había para dar,
parecía que juntos podríamos escapar.
Para volver a respirar, abro:
eres libre de salir,
al fin y al cabo solo éramos miedo de lo que de verdad es.
רגעים קטנים אספו אותי לא פעם
משכחה קהה להינצל
שלא אחת איבדתי כבר טעם
קל להתרגל
לשגרה צפופה, אתה היית רוח
שפיזרה בי שקט לא יותר
מצאת בתוכי פינה לנוח
במקום שהוא היה חסר
Pequeños momentos me recogieron más de una vez
para salvarme de un olvido opaco.
Más de una vez ya había perdido el gusto —
es fácil acostumbrarse.
Ante una rutina apretada, tú fuiste un viento
que sembró en mí silencio, nada más.
Encontraste en mí un rincón para descansar
en el lugar en que faltaba.
בין הידיים שמשכו אותי לקחת
את מה שלא היה לתת
היה נדמה שביחד נוכל להימלט
בשביל לנשום מחדש אני פותחת
אתה חופשי לצאת
הרי היינו רק פחד ממה שבאמת
Entre los brazos que me empujaron a tomar
lo que no había para dar,
parecía que juntos podríamos escapar.
Para volver a respirar, abro:
eres libre de salir,
al fin y al cabo solo éramos miedo de lo que de verdad es.
בניינים נופלים עכשיו
מכובד הרגלים מרגש שנרקב בי
ואתה רק הערת
עוד רצון לחזור אליו
להיבלע בתום הזה שאת עיניו
אתה רק הסתרת
כמה הוא היה וכבר שכחתי להרגיש
והנה זה חזר
אז תיזהר מלקחת
את מה שלא היה שלך
היה לך אותי ולי כבר אין אותך
הרי היינו רק פחד
Los edificios caen ahora
bajo el peso de las costumbres, por un sentimiento que se pudrió en mí,
y tú solo despertaste
otro deseo de volver a eso —
ser tragada por esa inocencia en tus ojos.
Tú solo ocultaste
cuánto había de ello, y yo ya había olvidado sentir,
y he aquí que volvió.
Así que cuidado con tomar
lo que no fue tuyo.
Tú me tenías a mí, y yo ya no te tengo a ti —
al fin y al cabo, solo éramos miedo.
