נשיר לכם ניגון ישן ניגון ישן על מעיין על מעיין שובב מימיו היו צלולים צלולים גליו היו כחולים כחולים מעל לחול זהב

Cantaremos para ustedes una melodía antigua, una melodía antigua sobre un manantial, sobre un manantial travieso. Sus aguas eran cristalinas, cristalinas, sus ondas eran azules, muy azules, sobre la arena dorada.

היה נוצץ באביבים היה נושק אבי אבים חוצה שדות דגן היה מרווה נודד עייף ולאילן המתכופף את חיותו נתן

Brillaba en las primaveras, besaba las tiernas espigas, cruzaba los campos de grano. Abrevaba al viajero cansado, y al árbol inclinado le daba su vida.

אבל בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

Pero en lo hondo de su alma murmuraba, murmuraba, y derramaba su anhelo hacia la luna y el sol — anhelaba lo oculto y suspiraba por un sueño, y no sabía por qué (por qué).

אך יום אחד רוטט מאוד ביקש מאל הנהרות: עשני נא גדול רוצה אני אשד להיות רוצה אני לזרום, לגאות בפרא המחול

Pero un día, muy trémulo, le pidió al dios de los ríos: hazme grande, por favor. Quiero ser una cascada, quiero fluir y desbordar, en una danza salvaje.

שואף אני הרחק לנדוד בעוז לניע טחנות לשאת גשרי זהב שואף אני להיות עמוק עד חקר אין ועד בלי חוק עם אניות על גב

Anhelo vagar lejos, poner en movimiento con fuerza los molinos, llevar puentes de oro. Anhelo ser profundo hasta lo insondable y más allá de todo límite, con barcos sobre mi espalda.

וכך בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

Y así, en lo hondo de su alma murmuraba, murmuraba, y derramaba su anhelo hacia la luna y el sol — anhelaba lo oculto y suspiraba por un sueño, y no sabía por qué (por qué).

שמע האל למעיין וכל מבוקשו נתן ויוליכו לים הים בקצף הלבן בלע את שיר המעין וגורלו נחתם

El dios escuchó al manantial y le concedió todo su deseo, y lo condujo al mar. El mar, con blanca espuma, tragó la canción del manantial, y su destino quedó sellado.

הים גדול. מבוע קט מתקו נמלח, שירו אבד לא עוד ירווה נודד ורק דייג אחד קטן שמע את בכי המעין אשר ביקש לצאת

El mar es grande; el manantial es pequeño. Su dulzura se volvió salada, su canto se perdió. Ya no saciará al caminante, y solo un pequeño pescador oyó el llanto del manantial, que quería escapar.

ושוב מעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

Y de nuevo, en lo hondo de su alma murmuraba, murmuraba, y derramaba su anhelo hacia la luna y el sol — anhelaba lo oculto y ansiaba un sueño, y no sabía por qué (por qué).