(פזמון - ג'ני)

(Estribillo - Jenny)

אני, עייפה מכל מה שלא מסתדר אולי צריך לשבת, לקוות שזה עובר אני, עייפה כי כל זה כבר לא כיף יותר הדרך לא נגמרת, השביל לא מתקצר...

Estoy cansada de todo lo que no encaja Quizá deba sentarme y esperar a que pase Estoy cansada porque ya nada de esto es divertido El camino no termina, la senda no se acorta...

וורס 1 - סגול

Verso 1 - Sagol

עייף מהערות על ראפ ועל למה לא התבגרת מאנשים שמדברים על ילדים ומשכנתא כי גם אם העולם חילק לך מתנות כמו סנטה יש תחושה שהחיים הם מסיבה ולא הוזמנת אני שר כאן, נלחם באפאטיה לא נשבר גם כשנשאב אל התחתית כמו שערות בתוך אמבטיה הכל עומד עקום כמו המגדל באיטליה לא נכנס כלום לכיס, זה לא חיה באוסטרליה כן, אין לי גורו, לא מורה ולא שיטה מעדיף להישאר במיטה, לשחרר את הלפיתה מציאות חונקת מלידה עד אלונקה כמו עלוקה, נצמד אל האמת שמהותה שהזמן הכי חשוב בכל ההיסטוריה האנושית זה הכאן והעכשיו כי אין ראשית ואחרית שם את הראש על הכרית, עוצם את העיניים בכל זאת מתעורר כל שעתיים מה נסגר?

Cansado de comentarios sobre el rap y sobre por qué no he madurado de gente que habla de hijos y de hipotecas porque incluso si el mundo te repartió regalos como Santa hay la sensación de que la vida es una fiesta y no te invitaron canto aquí, luchando contra la apatía no me rompo ni cuando me succiona al fondo como pelos en una bañera todo está torcido como la torre en Italia no entra nada al bolsillo — no es un animal en Australia sí, no tengo gurú, ni maestro ni método prefiero quedarme en la cama, soltar la presa la realidad asfixia desde el nacimiento hasta la camilla como una sanguijuela, me aferro a la verdad cuya esencia es que el momento más importante de toda la historia humana es el aquí y ahora, porque no hay principio ni fin pongo la cabeza en la almohada, cierro los ojos aun así me despierto cada dos horas ¿qué pasa?

(פזמון – ג'ני)

(Estribillo - Jenny)

אני, עייפה מכל מה שלא מסתדר אולי צריך לשבת, לקוות שזה עובר אני, עייפה כי כל זה כבר לא כיף יותר הדרך לא נגמרת, השביל לא מתקצר...

Estoy cansada de todo lo que no encaja Quizá deba sentarme y esperar a que pase Estoy cansada porque ya nada de esto es divertido El camino no termina, la senda no se acorta...

וורס 2 - סגול

Verso 2 - Sagol

כן, אריסטו צדק, עייף ממפיקים שהדבר היחיד שהם מפיקים היום זה לקחים ראפרים שמדמיינים הייטרים מפיקים בלי ויניל שחושבים שהם ביטמייקרים דיג'יים שלא יודעים להזיז נכון את הפיידרים סגול עם המילים זה בדיוק כמו צ'ט בייקר עם החצוצרה, או קולטריין עם הסקסופון סופרן עייף מחוסר מזומן, עייף מלהיות אומן עכשיו הזמן לזרום לקליפורניה, ביט באוזניה עזור לי הסיבה היא שסבלתי מאינסומניה עייף מזה ששואלים לאן נעלמתי סטיבן הוקינג של הסצינה – אף פעם לא הלכתי שפן לא שלפתי כדי להיות מפורסם כי המקל הוא לא קטן אבל הגזר מכורסם תן לנפוש עם הראש על הכר, לתפוס ראש על הבר אבל להיות תמיד בראש? אי אפשר

Sí, Aristóteles tenía razón, cansado de productores cuyo único producto hoy son lecciones raperos que imaginan haters productores sin vinilo que creen que son beatmakers DJs que no saben mover bien los faders Sagol con las palabras es exactamente como Chet Baker con la trompeta, o Coltrane con el saxofón soprano cansado de la falta de efectivo, cansado de ser artista ahora es momento de fluir a California, un beat en los auriculares ayúdame, la razón es que he sufrido de insomnio cansado de que pregunten adónde desaparecí el Stephen Hawking de la escena — nunca me fui no saqué un conejo para hacerme famoso porque el palo no es pequeño pero la zanahoria está roída déjame descansar con la cabeza en la almohada, coger un colocón en el bar pero estar siempre en la cima? imposible

(פזמון – ג'ני)

(Estribillo - Jenny)

אני, עייפה מכל מה שלא מסתדר אולי צריך לשבת, לקוות שזה עובר אני, עייפה כי כל זה כבר לא כיף יותר הדרך לא נגמרת, השביל לא מתקצר...

Estoy cansada de todo lo que no encaja Quizá deba sentarme y esperar a que pase Estoy cansada porque ya nada de esto es divertido El camino no termina, la senda no se acorta...

וורס 3 - סגול

Verso 3 - Sagol

עייף משאלות שחוקות על היפ הופ בירושלים עייף מתל אביב, מעבודות בעיניים, ובכביש עייף מאמ.די, גם מחשיש, וכשמחשיך גם מהשקט המטריד של גבעתיים בינתיים על קביים, ממשיך לרוץ את המרתון הולך תמיד ישר, אבל הכביש הולך עקלתון מרגיש אקדמאי אבל לא יכול לקחת שבתון כי יום יום המציאות, על הכתף היא שמה טון אין ביף בארון, שנאה זה לא בלקסיקון לא חתום בהליקון, לא סקוור כמו המדיסון לא כיף לספר חדשות רעות לאנשים טובים, אבל בסוף היום כולנו עייפים, גם כוכבים כי אנשים לא מפחדים מהלא ידוע, זה הקטע הם חוששים מזה שהידוע ישתנה לפתע שעון מתקתק, פספסת עוד רגע אם זה מצלצל מוכר, אתה נשאר עייף לנצח

Cansado de preguntas manidas sobre hip‑hop en Jerusalén cansado de Tel Aviv, de engaños y de la carretera cansado de MDMA, también del hachís, y cuando oscurece, del silencio inquietante de Givataim mientras tanto, en muletas, sigo corriendo el maratón voy siempre recto, pero la carretera va sinuosa me siento académico, pero no puedo tomar un sabático porque día a día la realidad pone una tonelada sobre el hombro no hay beef en el armario; el odio no está en mi léxico no fichado por Helicon, no cuadrado como el Madison Square no es agradable dar malas noticias a buena gente, pero al final del día todos estamos cansados, incluso las estrellas porque la gente no teme a lo desconocido, ese es el punto temen que lo conocido cambie de repente el reloj hace tic‑tac: perdiste otro instante si eso te suena, te quedarás cansado para siempre