[וורס 1: סאבלימינל] כי אנשים לא מבינים, אני לא מפסיק, ממשיכים הכי עצבני, ישראלים עצבניים כבר אלף בשטח, זין על הכסף אני נלחם רק לספק ת'חשק נושא עליי מילים כאילו נשק, עוד דף ונסיים ת'פרק מתי נפסיק לחיות על הקאנט? שנה למליני מתחילת חודש שבט המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של עראפת כולם רצים עם מצת, רוסיות צורחות "בלאט" צדק עליון מעוות NOW WHAT? מהדת עשו כת מחפש מקלט כי בכל צד יש פנאט ראט-טאט-טאט-טאט מה קרה? המשק מושבת? הכל חובבני מה שנוצץ הפך להיות מאט WHAT THE BLOOD CLAT? מה פה קורה פה אם משהו עובד תראה לי איפה

[Verso 1: Subliminal] Porque la gente no entiende, no me detengo—seguimos El más rabioso, los israelíes están rabiosos Ya mil en el terreno, que se joda el dinero Peleo solo para saciar el antojo Llevo palabras como si fueran armas, una página más y terminamos el capítulo ¿Cuándo dejaremos de vivir al límite? Un año para Melini desde el comienzo del mes de Shevat El país se tambalea como un cigarrillo en la boca de Arafat Todos corren con encendedores, rusas gritan “blyat” La justicia suprema está torcida—¿y ahora qué? De la religión hicieron una secta Busco refugio, porque en cada lado hay un fanático Rat-tat-tat-tat—¿qué pasó? ¿La economía está paralizada? Todo es amateur, lo que brillaba se volvió mate ¿Qué carajo? ¿qué está pasando aquí aquí? Si algo funciona, muéstrame dónde

[פזמון: מומי לוי] אני חי מיום ליום לא הולך לשום מקום יום עובר ועוד יום בא ושום דבר לא השתנה השעון לא נעצר עוד מעט יבוא מחר ורק המנגינה חודרת אין לי ארץ אחרת

[Estribillo: Momi Levi] Vivo de día en día No voy a ningún lugar Pasa un día y llega otro Y nada ha cambiado El reloj no se detiene Pronto llegará el mañana Y solo la melodía penetra No tengo otra tierra

[וורס 2: הצל] מהפכה, מתהפכים כמו שישים ותשע היום כן, משתלם הפשע אני מסתובב ברחובות, מחפש מהות אבל הכל חוזר חביבי כמו תקליט שרוט והאינפלציה כבר מיפלציה מרחיבה כמו אפילציה מה זה אינטגרציה? השיטה מניפולציה ואתה מחכה שמשהו יפסיק ת'כאב כמו כדור תשע מילימטר בתוך הלב אנחנו מטרות נעות, אין שטרות אין בעיות שטויות, הבטחות במים נכתבות חולמים בעיניים פתוחות לרווחה פאק משרד הרווחה! לחם עבודה תמונות צרחות סירנות ויריות אפילו בשכונת התקווה אבדו כל התקוות יורד על הברכיים אלי האנא הנה זה בא, מי בא? זינזאנההה!

[Verso 2: HaTzel] Revolución, dándonos la vuelta como sesenta y nueve Hoy sí, el crimen compensa Vago por las calles, buscando sentido Pero todo vuelve, habibi, como un disco rayado Y la inflación ya es “meflación”, se expande como depilación ¿Qué es integración? El sistema es manipulación Y tú esperas que algo detenga el dolor Como una bala de nueve milímetros en el corazón Somos blancos móviles, sin billetes no hay problemas Tonterías, las promesas se escriben en el agua Soñamos con los ojos bien abiertos ¡Que se joda el Ministerio de Bienestar! Pan y trabajo Imágenes, gritos, sirenas y disparos Incluso en el barrio Tikva se perdieron todas las esperanzas Caigo de rodillas, Dios mío, por favor ¡Ahí viene! ¿Quién viene? ¡el furgón policial!

[פזמון: מומי לוי] אני חי מיום ליום לא הולך לשום מקום יום עובר ועוד יום בא ושום דבר לא השתנה השעון לא נעצר עוד מעט יבוא מחר ורק המנגינה חודרת אין לי ארץ אחרת

[Estribillo: Momi Levi] Vivo de día en día No voy a ningún lugar Pasa un día y llega otro Y nada ha cambiado El reloj no se detiene Pronto llegará el mañana Y solo la melodía penetra No tengo otra tierra

[וורס 3: סאבלימינל] יו אני חי לי מיום ליום, תשאל אותי לאן הגענו לשום מקום חי במדינה בלי שלום כולם טובעים בתוך חלום נופלים ולא רואים סוף לתהום אבל המאבק נמשך, רגשות אשם על כל דם שנשפך על כל חף מפשע שנרצח, כל חייל שנשלח כל אח שלא נשכח, כל מנהיג שסרח כל טעות קטנה שעושה עם שלם מובך כל מפקד מודח זה עולם מלוכלך ולא כל צעד שעושים תמיד מוצלח במסע מפורך בין מטח למטח וכאן עוד מנסים לדבר ללב של איש הפח אני כלוא בתוך צינוק לבוש מדים ירוקים שומר על עם שיורק לי בפנים מוקף בחברים, אכולים סרטים קוד של מלחמה יורדים מהפסים יורים שדות הפרחים בתל אביב הפכו לג'ונגל מבטון והחזק יותר שורד נכון זה העיקרון הכל נשלף מהמותן ואין כאן היגיון כי אנשים מתמלאים עופרת כמו עט עיפרון ואני חי לי מיום ליום, הרעיונות אוזלים אין אוכל לתת לגוזלים וכולנו אנשים, כולנו אשמים שהמצב על הפנים

[Verso 3: Subliminal] Yo, vivo de día en día; si me preguntas adónde llegamos, a ningún lugar Vivo en un país sin paz Todos se ahogan dentro de un sueño Caen y no ven el fin del abismo Pero la lucha continúa, culpa por cada gota de sangre derramada Por cada inocente asesinado, cada soldado enviado Cada hermano que no olvidaremos, cada líder que se desvió Cada pequeño error que avergüenza a todo un pueblo Cada comandante destituido—este es un mundo sucio Y no cada paso que damos sale bien Un viaje extenuante de andanada en andanada Y aquí aún intentamos hablar al corazón del Hombre de Hojalata Estoy encerrado en un calabozo, vestido de uniforme verde Cuidando a un pueblo que me escupe en la cara Rodeado de amigos, consumidos por sus propios viajes El código de la guerra—nos descarrilamos y disparamos Los campos de flores de Tel Aviv se volvieron una jungla de concreto Y sobrevive el más fuerte—sí, ese es el principio Todo se desenfunda desde la cadera y no hay lógica aquí Porque a la gente la llenan de plomo como el grafito de un lápiz Y vivo de día en día, se agotan las ideas No hay comida para dar a los polluelos Y todos somos humanos, todos somos culpables De que la situación sea un desastre

[פזמון: מומי לוי] אני חי מיום ליום לא הולך לשום מקום יום עובר ועוד יום בא ושום דבר לא השתנה השעון לא נעצר עוד מעט יבוא מחר ורק המנגינה חודרת אין לי ארץ אחרת

[Estribillo: Momi Levi] Vivo de día en día No voy a ningún lugar Pasa un día y llega otro Y nada ha cambiado El reloj no se detiene Pronto llegará el mañana Y solo la melodía penetra No tengo otra tierra