[בית א׳]
לכלכתי עם טיפות של חומצה את האסלה
התמקדתי בזה, הרגיש לי משהו מיוחד
אנשים הולכים בטור על המדרכה
עם מבט כל כך חרוץ, הם רצים לתחנה
אני להפך, מקווה לאחר
ושיגידו לי בעבודה אתה לא מתאים יותר
אני אשמח, עמוק, עמוק בלב
אבל בערב לבטן שלי יהיה כואב
כי צריך לתפקד בחברה
להכניס את המשכורת, מותק, אין לך ברירה
כי החובות, הם לא הולכים לשום מקום
הם רק תופחים מיום ליום כמו טפילים על הלשון
אמן שלא יהיה שלום, רק מלחמה
אמן שלא היום יבואו ממס ההכנסה
אמן שהשמיים יורידו טל והיגיון
שיום אחד נמצא את היציאה מהחלום
[Verso 1]
Manché la taza del váter con gotas de ácido,
Me concentré en eso; me parecía algo especial.
La gente camina en fila por la acera,
Con una mirada tan aplicada corren a la estación.
Yo, al contrario, espero llegar tarde,
Y que en el trabajo me digan: «Ya no encajas aquí».
Me alegraré, muy, muy en el fondo,
Pero por la noche me dolerá el estómago,
Porque hay que funcionar en la sociedad,
Traer el sueldo, cariño — no tienes elección,
Porque las deudas no se van a ninguna parte,
Solo se hinchan día a día como parásitos en la lengua.
Que no haya paz, sino solo guerra,
Que hoy no vengan de Hacienda.
Que los cielos derramen rocío y razón,
Para que un día encontremos la salida del sueño.
[פזמון]
מצאתי דרך חדשה, הייתי מאושר
וזה לקח אותי שלבים קדימה, ילד כה מוכשר
אולי כישרון מבוזבז, מחזיק את הרגל על הגז
כבר עלינו על הגל ועדיין לא נמאס
[Estribillo]
Encontré un camino nuevo; era feliz,
Y eso me llevó varios peldaños adelante, un chico tan talentoso.
Quizá un talento desperdiciado, con el pie en el acelerador,
Ya nos subimos a la ola y aún no nos cansa.
[בית ב׳]
אמן שלשום, כרגע יש רק זעם ואנרגיה
אני ואח שלי עושים פה משהו מפגר טיפה
כותבים תורה על מסכים, שופכים אמת עם עיפרון
הכל מרגיש כל כך כבד וכל מילה שוקלת טון
כמו רוח רפאים, מרחף מעל בטון
ראיתי אנשים נעלמים מחוסר ביטחון
בחום הזה שכל הזמן מאיים
את החובות שלך צריך לשלם
לא מעניין אותם שאתה לא בשל
כל עוד יש לך שקלים יש על מה לדבר
לקחתי, דפדפתי את הדפים, לא התרשמתי
ראיתי את הסדקים על הכריכה ורק צחקתי
משכתי חזק את העשן מהבקבוק
ונכנסתי לעולם שרק טיפה פחות דפוק
המציאות כבר לא הייתה חבר כל כך
מה שלמדתי עד אז פתאום נראה לי מגוחך
[Verso 2]
Amén — anteayer; ahora solo hay rabia y energía,
Mi hermano y yo estamos haciendo aquí algo un poco tonto,
Escribimos Torá en pantallas, derramamos verdad con un lápiz,
Todo se siente tan pesado y cada palabra pesa una tonelada,
Como un fantasma, floto sobre el hormigón,
He visto a gente desaparecer por falta de confianza,
Con este calor que no deja de amenazar,
Tus deudas hay que pagarlas,
No les interesa que no estés listo,
Mientras tengas shéqueles, hay de qué hablar.
Tomé, hojeé las páginas — no me impresionó,
Vi las grietas en la tapa y solo me reí,
Aspiré fuerte el humo de la botella
Y entré en un mundo que es solo una gota menos jodido.
La realidad ya no era tan amiga,
Lo que había aprendido hasta entonces de repente me pareció ridículo.
[פזמון]
מצאתי דרך חדשה, הייתי מאושר
וזה לקח אותי שלבים קדימה, ילד כה מוכשר
אולי כישרון מבוזבז, מחזיק את הרגל על הגז
כבר עלינו על הגל ועדיין לא נמאס
[Estribillo]
Encontré un camino nuevo; era feliz,
Y eso me llevó varios peldaños adelante, un chico tan talentoso.
Quizá un talento desperdiciado, con el pie en el acelerador,
Ya nos subimos a la ola y aún no nos cansa.
