היה ערב יפה בעולם כל העיניים אמרו אה או אה יצאנו צלילה שלי ואני אל איצקי ודורה דורה היתה רפוית כפתור איצקי אמר שנשב איפה נמצא את עצמנו שנשתה ונאכל ונסחוב ונמשוך מה שנמצא לעצמנו שנשטוף את הכלים אחר כך בעצמנו (להרגשת הביתיות עכשיו) ועוד מעט הוא חוזר והסתלק לשירותים מצאנו, ישבנו, שתינו, אכלנו, סחבנו, משכנו שטפנו... כמו ששם צחקנו לא בכינו שנים

Era una tarde hermosa en el mundo Todos los ojos decían ah u oh Salimos, mi Tzlila y yo, a Itzki y Dora. Dora estaba con el botón flojo. Itzki dijo que nos sentáramos donde nos encontráramos, que bebiéramos y comiéramos y cargáramos y tiráramos lo que nos encontráramos para nosotros, que luego lavaríamos los platos nosotros mismos (para sentirnos en casa ahora), y que en un momento volvería, y se esfumó al baño. Encontramos, nos sentamos, bebimos, comimos, cargamos, tiramos, lavamos... como nos reímos allí— no habíamos llorado en años.

אבל המים נוזלים המים אוזלים המים יורדים

Pero el agua fluye, el agua se agota, el agua baja.

איצקי חזר מהשירותים ואמר שבום על קולי זה גאג לא נורמלי בטלוויזיה כל בום זה יותר מצחיק בום! בום! והקריין אומר "הגשנו לכם בום על קולי בחסות המועצה לביטחון לאומי שוטף." פתאום בום! הטלוויזיה מתפוצצת לאלפי חתיכות גחליליות סטייל צחוקים סגולים בהיאחזות הנח"ל מלכישוע אלוהים יודע מה זה היה צריך להיות אבל כמו שאנחנו צחקנו לא בכינו שנים

Itzki volvió del baño y dijo que un boom supersónico es un gag loquísimo en la tele, cada boom es más gracioso. ¡Boom! ¡Boom! y el locutor dice: «Les servimos un boom supersónico con el patrocinio del Consejo de Seguridad Nacional — continuo». De pronto, ¡boom! El televisor explota en miles de trocitos luciérnaga, al estilo de risas moradas en el destacamento Najal Malkishua. Dios sabe qué se suponía que eso fuera, pero como nos reímos—no habíamos llorado en años.

אבל המים נוזלים המים אוזלים המים יורדים

Pero el agua fluye, el agua se agota, el agua baja.

דורה סיפרה שחלמה שאני תוקע לה מיקרופון לפה באמצע הצהריים ושואל אותה חגיגית מה היא חושבת היא כל כך פוחדת להישמע טיפשית שהיא לא יכולה להוציא מילה מהפה אחר כך בערב היא רצה ומכל הטלוויזיות ברחוב היא נשקפת לעצמה עם שפתיים רועדות בלי קולה יישמע מתה כבר מסקרנות לדעת מה היא חושבת היא מתעוררת... משקולת בחזה נוזלת לה דרך העניים לכרית צלילה שלי אמרה, אם אנשים היו יודעים בחלומות של מי הם מככבים בתור מה

Dora contó que soñó que yo le meto un micrófono en la boca a pleno mediodía y le pregunto solemnemente qué piensa. Tiene tanto miedo de sonar tonta que no puede sacar una palabra. Luego por la noche corre, y desde todos los televisores de la calle se ve a sí misma, con labios temblorosos, sin que se oiga su voz, muriéndose ya de curiosidad por saber qué piensa. Se despierta... un peso en el pecho, que le escurre por los ojos hasta la almohada. Mi Tzlila dijo: si la gente supiera en los sueños de quién protagonizan y como qué.

אבל המים נוזלים המים אוזלים המים יורדים

Pero el agua fluye, el agua se agota, el agua baja.

צלילה שלי קמה, התמתחה סובבה שובבה - בסלון - סטייל בלון איצקי התחפר בתקליטים דורה ואני החלפנו הצצות תפסנו את איצקי מציץ לנו מעל גבי עטיפת תקליט נשמה זה בסדר צלילה שלי התמוטטה נון שאלאנטית באמצע החדר שלוחת ירך, פרופת ברך, זרוקת דרך איצקי חש חץ הנמהר לחלץ דאוואין על השטיח הרך זה בסדר מהזווית סטייל ספה החלקתי גם אני בגלישת ז'ילה סטייל פרוטופלאסמה אל דורה השמוטה אפרקדן על כרית אוויר מפלסטיק שקוף רפוית כפתור, נושמת הרעד המתפנק של חיות הבר הקטנות המתרמזות מחולצתה הדקה יכלתי להגיד פשוט שדיה לילה אחד הם היו פשוט שדיה שוב הרעד המתפנק של חיות הבר הקטנות המתרמזות מחולצתה הדקה אני שונא דימויים בחיי אבל מה אני יכול לעשות עכשיו עכשיו עכשיו

Mi Tzlila se levantó, se estiró, giró pícara—en el salón—estilo globo. Itzki se atrincheró en los discos, Dora y yo intercambiamos miradas, pillamos a Itzki espiándonos por encima de una funda de disco de soul. Está bien. Mi Tzlila se desplomó con desparpajo en medio de la habitación, cadera extendida, rodilla desabrochada, camino echado a un lado. Itzki sintió una flecha apresurada—sacar facha sobre la alfombra suave. Está bien. Desde el ángulo, estilo sofá, también yo me deslicé, en un desliz Gillette, estilo protoplasma, hacia Dora, floja, boca arriba sobre un cojín de aire de plástico transparente, con el botón flojo, respirando. El temblor consentido de los animalitos salvajes que se insinúan desde su blusa fina. Podría simplemente decir: sus pechos. Una noche fueron simplemente sus pechos. Otra vez el temblor consentido de los animalitos salvajes que se insinúan desde su blusa fina. Odio las metáforas, la verdad, pero ¿qué puedo hacer? Ahora ahora ahora.

אבל המים נוזלים המים אוזלים המים יורדים

Pero el agua fluye, el agua se agota, el agua baja.

אז מה כל הדאוואין של שירי מחאה כל פעם חוזרים לאותה נקודה מה שלא תעשה, המים יורדים תעשה שמיניות באוויר, תעשה קטינות סלאביות בתרגילי מתח, גמישויות כחלחלות עם חתך מרחפות על פני כל השטח, תחרוז נתח לפתח תגיד בטח בטח צנון ורתח המים יורדים טיף! טף! צליף צלאף שלולילולילולילולי ליות צוועי טיפין, תרי מקורין שלולי לולי לולי לו לי לו להיות

Entonces, ¿qué es todo el lucimiento de las canciones de protesta? Cada vez se vuelve al mismo punto: hagas lo que hagas, el agua baja. Haz ochos en el aire, haz diminutivos eslavos, en ejercicios de dominadas, flexibilidades azuladas con corte, flotando por toda la superficie, rima un trozo con una abertura, di «claro, claro, rábano y hervir», el agua baja. ¡Tif! ¡Taf! Tslif tslaf shluliluliluliluli-liyot, tsvey tipin, trei makorin, shluli luli luli lo li lo lihiyot.

אבל המים נוזלים המים אוזלים המים יורדים

Pero el agua fluye, el agua se agota, el agua baja.