יצאנו אט, חיוור היה הליל
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך
עת הדמעות היו בן עצורות
Salimos despacio; pálida era la noche,
A lo lejos titilaban las luces,
Y eras tan hermosa como tus ojos
Cuando las lágrimas quedaban contenidas en ellos.
ילל התן, ואת הלכת לכרם
ודמעתך נשרה כמו שרף
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב
Aulló el chacal, y fuiste a la viña,
Y tu lágrima cayó como resina,
Y recordaste las horas de antes
Cuando salimos por la senda estrecha a la batalla.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל
ואת זכרת ריקוד ומפוחית
ואת זכרת את ערימת השחת
ואת מגע ידו של היחיד...
Y recordaste nuestra risa como un arroyo,
Y recordaste el baile y la armónica,
Y recordaste el montón de heno,
Y el roce de la mano del solitario...
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט.
Y si te quedaste y la soledad te abraza,
Y caminas despacio por las viñas,
Y así esperarás tan en silencio,
Nos separamos y sonreímos con la mirada.
