יצאנו אט, חיוור היה הליל
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך
עת הדמעות היו בן עצורות
Salimos despacio, pálida era la noche,
A lo lejos centelleaban las luces,
Y tú eras hermosa como tus ojos,
Cuando las lágrimas estaban contenidas en ellos.
ילל התן, ואת הלכת לכרם
ודמעתך נשרה כמו שרף
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב
Aulló el chacal, y tú fuiste al viñedo,
Y tu lágrima cayó como resina,
Y recordaste las horas antes
De que saliéramos por el sendero estrecho a la batalla.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל
ואת זכרת ריקוד ומפוחית
ואת זכרת את ערימת השחת
ואת מגע ידו של היחיד
Y recordaste nuestra risa como un arroyo,
Y recordaste baile y armónica,
Y recordaste el montón de heno,
Y el tacto de la mano del único.
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט
Y si quedaste y la soledad te abraza,
Y caminas por los viñedos despacio,
Esperarás, por eso, tan en silencio,
Nos separamos y sonreímos con la mirada.
