הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים הוא שומע איך פרחים צומחים והטל יורד לו וקופא על לחייו כמו פנינים

Он сидит на берегу ручья в сумерках Он слушает песню прозрачной воды Он слышит, как растут цветы И роса опускается на него И застывает на его щеках, как жемчуг

מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

От одиночества люди становятся жестче Мало кто выходит из него с пользой Есть те, кто страшится тишины Есть те, кто находит в ней душу

הוא מביט אל תוך השמש למעלה והאור נשאר בתוך עיניו העצומות והרוח מפזרת סודותיה הוא נושם עמוק את בושם השדות

Он смотрит прямо в солнце наверху И свет остается в его закрытых глазах И ветер разбрасывает свои тайны Он глубоко вдыхает аромат полей

מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

От одиночества люди становятся жестче Мало кто выходит из него с пользой Есть те, кто страшится тишины Есть те, кто находит в ней душу