ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר

Дни белые, долгие, как летние солнечные лучи Спокойствие великого одиночества над простором реки Окна распахнуты настежь к лазурной тишине Прямые и высокие мосты между вчера и завтра

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר

Так легко нести ваше молчание, дни белые и пустые Ведь мои глаза научились улыбаться и давно перестали торопить на циферблате бег секунд Прямые и высокие мосты между вчера и завтра

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה

Моё сердце привыкло к себе и мерно считает свои удары К сладости мягкого ритма смиряется, уступает и успокаивается Как младенец, напевающий колыбельную, прежде чем сомкнуть глаза Когда уставшая мать перестала петь и заснула