כאב שלי, החכם. שקט הייה ורך
דרשת רדת ערב - הוא יורד ובא
אפלוליות סתומה עוטפת את הכרך
שלווה לאחדים, ליתר - דאבה
Боль моя, мудрая, будь тиха и мягка.
Ты просила наступления вечера — он нисходит и приходит.
Непроницаемые сумерки окутывают город.
Некоторым — покой, прочим — скорбь.
הנה כבר אספסוף בזוי של בני תמותה
אל שוט-התענוג, תליין אכזר, נרכן
בחג העבדים לוקט לו חרטה
כאב שלי, הושט לי יד, נלך מכאן
Вот уже гнусная чернь смертных
под бичом Наслаждения — жестокого палача — клонится;
на рабском празднике она идёт за раскаянием.
Боль моя, протяни мне руку, уйдём отсюда.
הרחק מהם. ראה: שנים מתות נוטות
על מרפסות מרום, שמלות-אתמול עוטות
ונוחם מחייך מתוך המים גח
Подальше от них. Смотри: мёртвые годы клонятся
на высоких балконах, в платьях вчерашнего дня;
и утешение улыбается, всплывая из вод.
חמה גוססת תחת גשר תרדם
כשובל של תכריך ארוך, לפאת מזרח
הקשב, אהוב, הקשב - ליל נועם מתקדם
Солнце умирает под мостом Дремоты,
как шлейф длинного савана — к востоку.
Слушай, любовь моя, слушай — нежная ночь приближается.
