אל מול עיני חולפות עכשיו תמונות רכבת לילה עמוסת קרונות בחלונות מוארים בתמונה אחת עוד ילד באחרת גג ודלת כה מוכרים

Перед моими глазами сейчас пролетают картинки, ночной поезд с множеством вагонов, с освещёнными окнами. На одном снимке — ещё ребёнок, на другом — крыша и дверь, такие знакомые.

אני רואה ספסל ותחנה ויד מונחת על כתף קטנה וחיוכים חמים מישהו עצום עיניים הצוחק עד לב שמיים נער תמים

Я вижу скамейку и станцию, и руку, лежащую на маленьком плече, и тёплые улыбки, кто-то с закрытыми глазами, смеётся до самого сердца небес, невинный юноша.

איזה עולם מוזר עולם מוזר

Какой странный мир Странный мир

שפתיים לוחשות באפלה רואה ולא שומע אף מילה לפני הנשיקה

Губы шепчут во тьме, вижу и не слышу ни слова, перед поцелуем.

איך שימרנו את הטעם איך הלב היכה כמו רעם עד השתיקה

Как мы сохранили вкус, как сердце билось, словно гром, до тишины.

איזה עולם מוזר איך הזמן שלי נוסע ואני היטב יודע איש לא חזר אל קו ההתחלה זוהי רק משאלה

Какой странный мир, как моё время мчится, и я прекрасно знаю, никто не вернулся к линии старта, это лишь мечта.