הוי ארצי, הורתי, מדוע ?כה שדוף נופך ועצב זיכרונה של ארץ חורגת בלי משים עולה על הלב

О, земля моя, мать моя, почему так иссохли блеск и печаль? Память о чужой земле невольно поднимается к сердцу.

על גבעה - פירחחי אשוח במישור - ישישי אלון במורד, על חופי הפלג בנות ליבנה בכסות שבתון

На холме — цветы пихты; на равнине — древние дубы; на склоне, у берегов ручья — берёзы-девицы в субботнем наряде.

יד השמש תיקצר מתקוע בלב היער רומח אדום יום תמים במישכן בני אורן אפלה ריחנית וחלום

Рука солнца коротка, чтоб достичь; в сердце леса — алое копьё; день невинный в обители сынов сосны — душистая тьма и сон.

הוי, אימי! הן נחלה עליך הן נתבע עלבונך מאל - על מוכי צהרייך כקדם עוד תרעיפי ניחוח וצל

О, мать моя! Да, болезнь легла на тебя, да, за обиду твою взыщут у Бога, — над поражёнными твоим полднем, как прежде, ты ещё прольёшь благоухание и тень.