איך התרגלתי לאהוב אחרי הכל אז איך פתאום הלכת אולי טיפה שכחת היו לילות קסומים והשתיקה שלך עוד מהדהדת כאן עכשיו בתוך החדר נשבעת שזה לא בסדר איפה אותם ימים והריחות והצלילים בתוך כל הקירות ספוגים איך אוכל להמשיך בלעדיך לא מתאים

Как я привыкла любить, после всего — так как же вдруг ты ушёл? Может, чуть‑чуть забыл? Были волшебные ночи, а твоя тишина всё ещё эхом звучит здесь сейчас, внутри комнаты. Клянусь, так нельзя. Где те дни? И запахи, и звуки впитались во все стены. Как я смогу продолжить? Без тебя — это не то.

איך אתה יודע לשחק לי עם הלב אתה שומע שהכל באמת כואב אתה יודע שאני אותך רוצה בלילות כמו מים, מתחבקים תמיד מתחת לשמיים ואתה תמיד מביט לי בעיניים צועק אני אוהב אותך

Как ты умеешь играть с моим сердцем? Ты слышишь, что всё и вправду болит? Ты знаешь, что я хочу тебя. В ночи, как вода, мы всегда обнимаемся под небом, а ты всегда смотришь мне в глаза, кричишь: «Я люблю тебя».

איך התרגלתי לא לכאוב אחרי הכל אתה אותי אהבת אולי טיפה שכחת אולי כבר תחזור

Как я привыкла не чувствовать боли после всего, ты меня любил. Может, чуть‑чуть забыл? Может, уже вернёшься?