[בית] אין לי אליבי, הייתי היכן שהייתי אינני זוכר הרבה ממה שעשיתי הזמן הונף כמאכלת, החלל נפער כמו פצע הפחדים עלו מן האוב האם מי שראה אדם נמחק לנגד עיניו יוכל לחדול מלכתוב האם מי ששמע את מילתו האחרונה של אביו יתיר לעצמו לאהוב

[строфа] У меня нет алиби, я был там, где был. Я не помню многого из того, что делал. Время было взметнуто, как жертвенный нож; пустота разверзлась, как рана. Страхи поднялись из преисподней. Сможет ли тот, кто видел, как человек исчез у него на глазах, перестать писать? Сможет ли тот, кто услышал последнее слово своего отца, позволить себе любить?