יצאנו אט, חיוור היה הליל
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך
עת הדמעות היו בן עצורות
Мы вышли медленно, бледна была ночь,
Вдали мерцали огни,
И ты была прекрасна, как твои глаза,
Когда в них были сдержаны слёзы.
ילל התן, ואת הלכת לכרם
ודמעתך נשרה כמו שרף
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב
Выл шакал, и ты ушла в виноградник,
И твоя слеза упала, как смола,
И ты вспоминала те часы, прежде чем
Мы вышли по узкой тропе на бой.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל
ואת זכרת ריקוד ומפוחית
ואת זכרת את ערימת השחת
ואת מגע ידו של היחיד
И ты вспоминала наш смех, как ручей,
И ты вспоминала танец и губную гармошку,
И ты вспоминала стог сена,
И прикосновение руки единственного.
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט
И если ты осталась, и одиночество обнимает,
И ты шагаешь по виноградникам медленно,
Ты будешь ждать, и потому — так тихо,
Мы расстались и улыбнулись взглядом.
