ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר

Белые, длинные дни, как летом — лучи солнца тишина великого одиночества над простором реки окна распахнуты настежь к лазурной тишине прямые и высокие мосты между вчера и завтра

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר

Так легко нести ваше молчание, дни белые и пустые, ведь глаза мои научились улыбаться и уж давно перестали ускорять на циферблате бег минут, прямые и высокие — мосты между вчера и завтра

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.

Сердце мое привыкло к себе и мерно считает удары, и сладости мягкого ритма внимает — мирится, уступает и стихает, как младенец, напевая колыбельную, прежде чем сомкнуть глаза, когда уставшая мать смолкла и заснула.