אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה
הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה
צדיקים מלמדים לה דיני יראים
לא תשוב עוד לפקוד את שדותי החוטאים
Entonces caí vencido, con un sollozo en la garganta.
Dijeron que ella también se hizo religiosa.
Los justos le enseñan las leyes de los temerosos de Dios.
Ya no volverá a visitar mis campos pecadores.
עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט
צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות
קרסולה העדין בפוזמק הארוך
על חלקת ירכה, מתחתל הוא ברוך
Envuelta de pies a cabeza, sin la más mínima rendija.
Cubrió la blancura de sus pechos con un vestido de modestia.
Su delicado tobillo está en una media larga,
que se enrosca suavemente por la lisa extensión de su muslo.
שערה הארוך, הגולש ויורד
נאסף והושפל וכלאוהו כעת
במטפחת שביס נאנק מתפרץ
והרבי אומר שצריך לקצץ
Su cabello largo, que fluye y cae,
fue recogido, humillado y ahora encarcelado;
en un pañuelo para la cabeza gime, pugna por salir,
y el rabí dice que hay que recortarlo.
מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים
נאלמה לשונה שידעה תפנוקים
ושפתיה רכות ונעות בתפילה
מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה
Su mirada es otra luz, ya no chispas y relámpagos.
Su lengua, que conocía deleites, enmudeció.
Y sus labios son suaves y se mueven en oración.
Me dan ganas de llorar: por mí, por ella.
מאושר הספרון שאוחזת ידה
בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה
בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף
היושב במרומים בודאי מזדקף
Dichoso el librito que sostiene su mano,
con dedos veloces cuya destreza no tiene medida.
Sus hojas hojea, sus páginas pasa—
El que se sienta en lo alto sin duda se yergue.
וכעת לשידוך הוציאוה לשוק
ואני הנגזל מרומה ועשוק
חילוני עד כאב ואוהב כמאז
הותירו אותי מחוץ למכרז
Y ahora, para un casamiento, la sacaron al mercado,
y yo, el despojado, engañado y oprimido,
laico hasta doler y amando como antes,
me dejaron fuera de la puja.
והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט
בין סדיני הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר
Y ya no vendrá, deslizándose en sigilo,
entre mis sábanas suaves, al deleite del Shabat.
Y yo, desdichado, ¿qué más añadir?
Si tuviera una respuesta, entonces volvería.
