[בית 1] אחרי הכל ניצחנו וככה זה מרגיש לי ואם את לא חושבת אז למה את קרובה ולמה את שואלת על כל מה שכתבתי אם זה בעצם חי בי או סתם שיר אהבה ושוב מילים לרגע בורחות לי לאוויר רגליים עייפות ולב דופק מהיר

[Verso 1] Después de todo, ganamos y así es como lo siento. Y si tú no lo crees, entonces ¿por qué estás tan cerca? ¿Y por qué preguntas por todo lo que escribí, si de verdad vive en mí o si es solo una canción de amor? Y otra vez, por un momento, las palabras se me escapan al aire, piernas cansadas y el corazón late rápido.

[פזמון] ומה אם נתנשק האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי כשיתרחקו שפתינו לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

[Estribillo] ¿Y si nos besamos? ¿Es algo que recordarás siempre? ¿O lo olvidarás cuando nuestros labios se separen? Pensarlo de pronto parece tan aterrador. ¿Y si nos abrazamos? ¿Faltará aún algo por decir? ¿O todo estará tan bien? ¿No es eso lo que siempre esperamos?

[בית 2] אחרי הכל נרדמנו הערב הוא שלנו עם אור ראשון של בוקר את שוב צריכה לחזור וקמנו ונפלנו, שתקנו ודיברנו את מה שלא אהבנו השארנו מאחור ולפעמים עדיין אני לא מרגיש שלם הכח בידיים מתחיל להעלם

[Verso 2] Después de todo, nos quedamos dormidos. La noche es nuestra. Con la primera luz de la mañana tienes que volver otra vez. Y nos levantamos y caímos, callamos y hablamos; lo que no amábamos lo dejamos atrás. Y a veces todavía no me siento completo; la fuerza en mis manos empieza a desvanecerse.

[פזמון] וחשבתי מה אם נתנשק האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי שיתרחקו שפתינו לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

[Estribillo] Y pensé: ¿y si nos besamos? ¿Es algo que recordarás siempre? ¿O lo olvidarás cuando nuestros labios se separen? Pensarlo de pronto parece tan aterrador. ¿Y si nos abrazamos? ¿Faltará aún algo por decir? ¿O todo estará tan bien? ¿No es eso lo que siempre esperamos?

[גשר] ומה אם נתרחק אני שואל אותך אולי גם את עצמי הרי פתאום אני לבד בחדר אני שואל כי את זורמת בדמי ומה אם נתרסק וכשאלך ממך האם את תזכרי את כמה שאהבנו כשהגשם התמזג עם הדמעות על הפנים

[Puente] ¿Y si nos alejamos? Te lo pregunto a ti, quizá también a mí mismo, pues de pronto estoy solo en la habitación. Pregunto porque fluyes por mi sangre. ¿Y si nos estrellamos? Y cuando me vaya de ti, ¿recordarás cuánto nos amamos cuando la lluvia se mezcló con las lágrimas en los rostros?

[פזמון] ומה אם נתנשק האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי שיתרחקו שפתינו לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

[Estribillo] ¿Y si nos besamos? ¿Es algo que recordarás siempre? ¿O lo olvidarás cuando nuestros labios se separen? Pensarlo de pronto parece tan aterrador. ¿Y si nos abrazamos? ¿Faltará aún algo por decir? ¿O todo estará tan bien? ¿No es eso lo que siempre esperamos?