אחרי עשרים שנה את עוד מנגנת גיטרה ישנה את עוד מתכוונת מבין המיתרים לטוב שבשירים עוד לא נכתב

Después de veinte años aún tocas una guitarra vieja, aún lo intentas— de entre las cuerdas, la mejor de las canciones aún no se ha escrito.

אחרי עשרים שנה שוב אינני ילד תמו נעורי שיבה זרקה במלך רק את עודך עימי איתך שוב אל עצמי אני חוזר

Después de veinte años ya no soy un niño; mi juventud terminó, las canas han asomado en mi cabello. Sólo tú aún estás conmigo; contigo, de nuevo a mí mismo, regreso.

עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם שמור כמו יין, יין טוב מתנגנת בי מנגינה בוקעת מבין אצבעותי לכי לך אל הרחוב

Aún el mismo sonido, aún el mismo sabor— guardado como vino, vino bueno. Suena en mí, una melodía irrumpe de entre mis dedos: ve, sal a la calle.

ושוב עולה השיר ושוב עד כלות הנפש פרי געגועי ימי רימון וגפן ורוח בי עוד שר רועד אותו מיתר עשרים שנה

Y de nuevo se eleva la canción, y otra vez, hasta el agotamiento del alma; fruto de mi anhelo, días de granado y vid. Y un viento aún canta en mí— tiembla esa misma cuerda: veinte años.

עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם שמור כמו יין, יין טוב מתנגנת בי מנגינה בוקעת מבין אצבעותי לכי לך אל הרחוב

Aún el mismo sonido, aún el mismo sabor— guardado como vino, vino bueno. Suena en mí, una melodía irrumpe de entre mis dedos: ve, sal a la calle.

אחרי עשרים שנה היה היה לי רע את שיר המעלות האם אתה שומע אשיר עד יום מותי נושאת את תפילתי המנגינה.

Después de veinte años me fue, me fue mal. El Cántico de las Ascensiones— ¿lo oyes? Cantaré hasta el día de mi muerte, llevando mi oración— la melodía.