[ורס 1]
איך תמיד בסוף אני קולט שאנ'לא יודע
21 שנים שמנסה להבין את הקטע
ואיך תמיד בסוף קולט שאנלא יודע כלום
אתה מתכנן דברים-אלוהים צוחק לך בפרצוף
למשל
יש לי חבר שישב איזה זמן בכלא
דיברתי איתו בטלפון הוא נשמע שבור אמר לי
טהר איך שאני יוצא דחוף חייב לשבת
עוד לא עבר יום הגנוב הזה חזר לשם שוב
ויש לי עוד חבר רצה לחזור לתלם
יפסיק עם העישונים אולי יפסיק גם עם הבלבול
עברו חודשיים שהוא לא ישן בלילה
אמרתי לו שעם כל הסיוטים כבר עדיף לו להיות מסטול
ואתמול ישבתי עם מישהי שלא הכרתי
התפתחה שיחה על אמונה היא אמרה שהיא אנטי
שהיא בשליטה על החיים שלה חשבה היא בוסית
שעתיים אחרי אבא שלה עם דום לב, נכון זה אירוני
ובטח שאין דרך
דבר אחד שאני יודע זה שאנ'לא יודע כלום
ובדיעבד תמיד הכל נראה אחרת
תקוו לטוב
נקווה שיגיע טוב
[Verso 1]
Cómo siempre al final me doy cuenta de que no sé,
llevo 21 años intentando entender de qué va,
y cómo siempre al final me doy cuenta de que no sé nada.
Haces planes y Dios se te ríe en la cara.
Por ejemplo:
Tengo un amigo que pasó un tiempo en la cárcel.
Hablé con él por teléfono; sonaba destrozado y me dijo:
En cuanto salga, de urgencia voy a tener que volver a la cárcel.
No pasó ni un día y ese loco volvió ahí otra vez.
Y tengo otro amigo que quería volver al buen camino,
dejar de fumar, quizá dejar también la confusión.
Han pasado dos meses que no duerme por las noches.
Le dije que con tantas pesadillas, mejor que esté colocado.
Y ayer me senté con una chica que no conocía,
se dio una charla sobre la fe; dijo que era anti,
que tenía el control de su vida, pensaba que era la jefa.
Dos horas después, a su padre le dio un paro cardíaco; irónico, ¿no?
Y claro que no hay camino.
Una cosa que sé es que no sé nada.
Con el tiempo, todo siempre se ve distinto.
Esperen lo mejor,
esperemos que llegue algo bueno.
[פזמון]
וזה בא לאט
[Estribillo]
Y llega despacio.
[ורס 2]
זוכר חשבתי פעם שאני בטוח
מכיר איך העולם עובד, מחשב את המסלול
יצא שכלכך הרבה אכלתי כאפות
היום נשאר צנוע כי זה לא שווה את הסיכון
בגיל תשע מחביא לאמא שלי סיגריות
אמרתי לה זה מגעיל ושזה לא צריך לקרות
ולא עברו אולי חמש שנים אחר כך
יושב מחוץ לשיעורים שורף חצי קופסא ביום
ואני עוד זוכר לפני שהתגייסתי
רציתי להיות חייל להשתתף באיזה קרב חשוב
אחרי שתלשתי את הוורידים של הידיים
הבנתי שכנראה אני לא כלכך הטיפוס
היו תקופות שאני הרגשתי שאני אפס
לא מצאתי את עצמי, חשבתי שאני אבוד
היום אנ'לא רוצה לחשוב דברים כאלה
תקוו לטוב בוא,נקווה שיגיע טוב
[Verso 2]
Recuerdo que alguna vez pensé que estaba seguro,
conocía cómo funciona el mundo, calculando la ruta.
Resultó que me comí tantas bofetadas,
hoy me mantengo humilde: no vale la pena el riesgo.
A los nueve le escondía a mi madre los cigarrillos,
le decía que es asqueroso y que no debería pasar.
Y quizá no pasaron ni cinco años después,
sentado fuera de clase, quemando media cajetilla al día.
Y aún recuerdo, antes de alistarme,
quería ser soldado, participar en alguna batalla importante.
Después de reventarme las venas de los brazos,
entendí que probablemente no soy tanto de ese tipo.
Hubo épocas en las que me sentí un cero,
no me encontraba; pensaba que estaba perdido.
Hoy no quiero pensar esas cosas.
Esperen lo mejor, vamos, esperemos que llegue algo bueno.
