אל העיר שבוית החלום
צל כבד וזר הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח
A la ciudad cautiva del sueño,
una sombra pesada y extraña irrumpió,
y la luna, en rojo,
tiñó su dominio de hollín.
מי שלא עצם את עיניו
את לילו המר כאב הוא
דומית כניעה בלי קרב
איש את נשקו נצר עד מוות
Quien no cerró los ojos
padeció su noche amarga;
un silencio de rendición sin combate,
cada uno guardó su arma hasta la muerte.
איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג
שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
Cómo sobre Praga no rompió el alba,
para la tercera se agotó su fuerza,
cómo calló la voz de la plaza, bulliciosa en fiesta.
Una canción que soñé sobre Praga —
allí el alba aún romperá.
כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חרשים
ובצוארה המאכלת
Como una vieja fotografía amarillenta,
una ciudad de fantasmas se bambolea,
a los pies de osos sordos,
y en su cuello, la cuchilla sacrificial.
את פתחו איש לא יוצא
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח
Por su umbral nadie sale;
un olor salado de guetos,
de extremo a extremo,
se lleva sobre la ciudad en el viento.
איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג
שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
Cómo sobre Praga no rompió el alba,
para la tercera se agotó su fuerza,
cómo calló la voz de la plaza, bulliciosa en fiesta.
Una canción que soñé sobre Praga —
allí el alba aún romperá.
רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק בפתח
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר העיר שמתה
Solo quedó en ella el silencio,
un joven se escabulle en la entrada,
entonces se alzó para él una luz extraña,
allí, en la plaza de la ciudad que murió.
שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע
Una canción que soñé sobre Praga,
allí el alba aún romperá,
allí el alba aún romperá.
