את הסיפור הזה מתחילים מהסוף אנייה עם נוסעים הגיעה לחוף אנשים עייפים בארץ חדשה עומדים מול שער גדול ומסתכלים בו בשתיקה אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים בבגדים עבים בצעדים כבדים שום דבר לא היה כמו בהבטחות הבטיחו ארץ חמה היו רוחות וסערות הגג עף בחורף, הרצפה מלאה סירים הכל ספוג במים שמיכות הפוך מפולין כולם מתייפחים אבל אני כבר ישנה כמו נסיכה אמיתית - ישנה עם מטריה

Esta historia empieza por el final Un barco con pasajeros llegó a la orilla Gente cansada en un país nuevo De pie ante una gran puerta, mirándola en silencio Gente del borde del tiempo, del borde de la luz y de la vida Con ropa gruesa, con pasos pesados Nada fue como en las promesas Prometieron una tierra cálida: hubo vientos y tormentas En invierno el techo salía volando, el suelo lleno de ollas Todo empapado de agua, edredones de plumas de Polonia Todos sollozan, pero yo ya estoy dormida Como una princesa de verdad: duermo con un paraguas

מישהו אומר - "הגענו" מישהו אומר - "אולי" מישהו צועק - "מצאנו" לוחשים לו "הלוואי" מישהו קורא - "בינתיים" צועקים לו - "עד מתי" לעולם כבר לא נדע מי נכנס ומי יצא מי עבר ומי נשאר בשרליה, שרליה...

Alguien dice: «Llegamos» Alguien dice: «Quizá» Alguien grita: «Encontramos» Le susurran: «Ojalá» Alguien llama: «Mientras tanto» Le gritan: «¿Hasta cuándo?» Ya nunca sabremos quién entró y quién salió, quién pasó y quién se quedó, en Sha'ar HaAliyá, Sha'ar HaAliyá...

"קול ציון לגולה" כל שעה שפה אחרת הרדיו מנגן, יושבים כמו גולים במחתרת כמו ליד התנור יושבים, מתחממים מבינים כל מילה, שרים את השירים ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה שוברת שיניים אדישה וקשה כל התוכניות נהפכו לחלומות מחליפים מקצוע, מחליפים את השמות מחליפים זכרונות מקשטים את העבר שם כולם נסיכים היו וזה מה שנשאר היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר כל מילה היא אמת, אמת פחות או יותר.. שרליה, שרליה...

«Kol Tzión LaGolá», cada hora otro idioma La radio suena, sentados como desterrados en la clandestinidad Sentados como junto a la estufa, calentándonos Entendemos cada palabra, cantamos las canciones Y por la mañana volvemos al idioma nuevo Que rompe los dientes, indiferente y duro Todos los planes se convirtieron en sueños Cambiamos de profesión, cambiamos los nombres Cambiamos recuerdos, adornamos el pasado Allí todos eran príncipes, y eso es lo que quedó Había un piano en cada habitación, caballerizas en el patio Cada palabra es verdad, verdad más o menos... Sha'ar HaAliyá, Sha'ar HaAliyá...

ושוב הרדיו מדבר "מדור חיפוש קרובים" רשימות ארוכות שמות כתובות ומספרים מי שהחליף את השם בעצם כבר ויתר אינו מקשיב לתכנית אין בו כוח יותר ובינתיים אבי קנה לו מצלמה "פוטו חמש דקות" - תמונות לתעודה תעודת עולה, תעודת זהות, פנקס חבר אין שפה, אין פרנסה, יש תעודה כבר נסתדר ובקיץ החם מוציאים את הכסאות מרכז הסברה מביא סרטים והרצאות אקורדיון מנגן מלווה איזו זמרת 'עגלה עם סוסה', 'אוי אוי כנרת כנרת' שרליה, שרליה...

Y otra vez la radio habla: «Sección de búsqueda de familiares» Listas largas: nombres, direcciones y números Quien cambió el nombre, en realidad ya renunció No escucha el programa, ya no le quedan fuerzas Mientras tanto mi padre se compró una cámara «Foto cinco minutos»: fotos para documentos Carné de inmigrante, documento de identidad, carné de miembro No hay idioma, no hay sustento, hay documento: ya nos las arreglaremos Y en el calor del verano sacan las sillas El Centro de Información trae películas y conferencias Un acordeón toca y acompaña a alguna cantante «Carreta con yegua», «Ay ay Kineret, Kineret» Sha'ar HaAliyá, Sha'ar HaAliyá...

מיטה מתקפלת, שולחן מתקפל ובערב שבת אנחנו יוצאים לטייל חולצות לבנות נעליים מבריקות הולכים לטייל אבל אין פה מה לראות שורות של צריפים, כמה עצים וגדר חוזרים במתינות, הרי אין מה למהר את הסיפור הזה מתחילים מהסוף סיפור על אנייה שהגיעה אל החוף על מחנה מעבר ועל תחנה סופית ועל הבולגרית, הפולנית, היידיש, העברית ועל מקום אפור ללא צבע ללא נוף ועל התחלה, התחלה שאין לה סוף

Cama plegable, mesa plegable Y la tarde del viernes salimos a pasear Camisas blancas, zapatos lustrados Salimos a pasear pero aquí no hay nada que ver Filas de barracas, algunos árboles y una valla Volvemos con calma, al fin y al cabo no hay por qué apresurarse Esta historia empieza por el final Una historia sobre un barco que llegó a la orilla Sobre un campo de tránsito y una estación final Y sobre el búlgaro, el polaco, el yidis, el hebreo Y sobre un lugar gris, sin color, sin paisaje Y sobre un comienzo, un comienzo que no tiene fin

מישהו אומר - "הגענו" מישהו אומר - "אולי" מישהו צועק - "מצאנו" לוחשים לו "הלוואי" מישהו קורא - "בינתיים" צועקים לו - "עד מתי" לעולם כבר לא נדע מי נכנס ומי יצא מי עבר ומי נשאר בשרליה, שרליה...

Alguien dice: «Llegamos» Alguien dice: «Quizá» Alguien grita: «Encontramos» Le susurran: «Ojalá» Alguien llama: «Mientras tanto» Le gritan: «¿Hasta cuándo?» Ya nunca sabremos quién entró y quién salió, quién pasó y quién se quedó, en Sha'ar HaAliyá, Sha'ar HaAliyá...