[בית ראשון]
יש לי דמיון קולנועי, חולני
אני בוגר הפקולטה לקנאה, אני קשה כשאול
אני רואה את הסרט חי בצבעים
אני שומע גם את פס הקול
דמיוני מרהט את החדר שבו
את בוגדת בי עכשיו עם הבן זונה
המצלמה שלי מצלמת הכול
והנה גם את, נכנסת לתמונה
[Primera estrofa]
Tengo una imaginación cinematográfica, morbosa,
soy egresado de la facultad de los celos, soy duro como el infierno.
Veo la película en vivo y en colores,
también oigo la banda sonora.
Mi imaginación amuebla la habitación en la que
ahora me estás engañando con ese hijo de puta.
Mi cámara lo filma todo,
y aquí estás tú también, entrando en el encuadre.
[בית שני]
יש מצלמה טובה בראש שלי
לוקח שוטים ארוכים, אני שומר על האווירה
נראה שאתם ביחד לא מעט
לא הייתי שם כשזה קרה
זה חדר מואר ונעים
תמיד הצבעים רכים על כיסוי המיטה
מנורה מעוצבת יפה, שני ספלי קפה
מוסיקה שקטה
[Segunda estrofa]
Hay una buena cámara en mi cabeza.
Tomo planos largos, mantengo la atmósfera.
Parece que ustedes dos están juntos bastante.
No estuve allí cuando sucedió.
Es una habitación luminosa y agradable,
los colores sobre la colcha siempre son suaves,
una lámpara de buen diseño, dos tazas de café,
música tranquila.
[בית שלישי]
איש ואישה רגילים זה בזו
נוהגים בנחת, לא נחפזים
אני לוקח לונג-שוט וקלוז-אפ
אוסף פרטים והעניינים זזים
השיחה גוועת, הקולות נעשים
רכים, המתח עולה
הוא מושיט לך את היד שחיכית לה
ואת נענית כל כולך
[Tercera estrofa]
Un hombre y una mujer, corrientes, el uno con el otro,
proceden con calma, sin apresurarse.
Tomo un plano general y un primer plano,
recojo detalles y las cosas se ponen en marcha.
La conversación se apaga, las voces se vuelven
suaves, la tensión sube.
Él te tiende la mano que esperabas,
y tú respondes con todo tu ser.
[בית רביעי]
אני מצלם בשקט נשיקה לוהטת
חיבוק, יד פותחת רוכסן
מתקלפת מן השמלה שקניתי לך
לחג, המכנסיים שלו נושרות מעצמן
הוא מושיט את היד, את גוחנת
השדיים שלך רוטטים
צונחים חבוקים על המיטה
אני אתכם בהילוך איטי
[Cuarta estrofa]
Filmo en silencio un beso ardiente,
un abrazo, una mano abre una cremallera,
te quitas el vestido que te compré
para la fiesta, sus pantalones caen por sí solos.
Él te tiende la mano, tú te inclinas,
tus pechos tiemblan,
caen abrazados sobre la cama,
estoy con ustedes a cámara lenta.
יותר מזה לא צריך לראות
No hace falta ver más que eso.
[בית חמישי]
מכבה את המצלמה
זה כבר לא הסרט שלי
אני קם, אני יוצא לרחוב, אני הולך
והשמש בעיניי, אני רועד כולי
לא חשבתי שיקרה לי, לא חשבתי שיקרה לך
לא הייתה סיבה לחשוד
משהו במצלמה שלי שמעצמו
מתחיל לעבוד
[Quinta estrofa]
Apago la cámara,
esta ya no es mi película.
Me levanto, salgo a la calle, camino,
y el sol en mis ojos, tiemblo por completo.
No pensé que me pasaría a mí, no pensé que te pasaría a ti,
no había motivo para sospechar.
Algo en mi cámara, por sí solo,
empieza a funcionar.
רואה שוב את השוט האחרון
Veo de nuevo el último plano.
[בית שישי]
לפני שהאור יורד
ואני מפסיק להקליט
המוסיקה עולה לי באוזניים ואתם
אותה חיה דו-גבית
כאן אמרתי, "קאט", זה לא סוף הסרט
נדמה לי שראיתי פעם משהו דומה לו
אם זה לא רומיאו ויוליה
אולי זה אותלו
[Sexta estrofa]
Antes de que caiga la luz,
y yo deje de grabar,
la música me sube en los oídos y ustedes
son esa misma bestia de dos espaldas.
Aquí dije: «Corten», no es el final de la película,
creo que alguna vez vi algo parecido.
Si no es Romeo y Julieta,
quizá sea Otelo.
[בית שביעי]
אני יוצא לרחוב, אני הולך
השמש בעיניי, אני קשה כשאול
אני יודע לאן אני הולך
אני לא צריך לשאול
אמרתי שלמדתי קולנוע
וטרנטינו בחור כלבבי
אז אולי לא תופתעו מן הקטע
שאני הולך להביא
[Séptima estrofa]
Salgo a la calle, camino,
el sol en mis ojos, soy duro como el infierno.
Sé adónde voy,
no necesito preguntar.
Dije que estudié cine,
y Tarantino es un tipo de mi agrado,
así que quizá no les sorprenda la escena
que estoy a punto de presentar.
[בית שמיני]
לאט לאט, בזהירות אני הולך
אני פותח מאחור את דלת המטבח
על קצות האצבעות, אני הולך במסדרון
לחדר המרוהט ושולף את האקדח
הפתעה גמורה, את צורחת בפה פעור
שלא יוצא ממנו קול
בבהלה, הוא מושך את השמיכה
נעשה ביישן ושכח מה שרצה לשאול
[Octava estrofa]
Poco a poco, con cuidado, camino,
abro por detrás la puerta de la cocina,
de puntillas, avanzo por el pasillo
a la habitación amueblada y saco la pistola.
Sorpresa total, gritas con la boca abierta
de la que no sale sonido,
asustado, él tira de la manta,
se vuelve tímido y olvida lo que quería preguntar.
[בית תשיעי]
היד שלי יציבה, ברכיים כפופות קלות
התאמנתי לקראת התפקיד
למדתי על-פה גם את כל השורות
שאני לא הולך להגיד
אין לי ראש לנאום אפולוגטי
לא חקיין פתי, אין זמן לציטוט מספר הספרים
זה סרט חובבים קצר והתקציב הספיק בקושי
לשישה כדורים
[Novena estrofa]
Mi mano está firme, las rodillas ligeramente flexionadas,
me entrené para el papel,
me aprendí de memoria también todas las líneas
que no voy a decir.
No tengo cabeza para un discurso apologético,
no soy un imitador ingenuo, no hay tiempo para una cita del Libro de los Libros,
es un cortometraje amateur y el presupuesto apenas alcanzó
para seis balas.
