[בית 1] פעם הייתי מקנא בכל מי שהיה בך בכל מי שטייל בך והכיר את הלכלוך פעם הייתי נופל כמו נרקומן ורק מכור לטוב שאת נתת בדיעבד הכל הפוך את שיכורה מהסיגריות מסריחה מאלכוהול כי ככה זה אצל כאלה שנותנים הכל בזול את פיתוי ותאווה נתת ללב שלי סטירה ותכלס, כולם כבר עברו עלייך

[Verso 1] Antes envidiaba a todos los que estaban en ti, a todos los que pasearon por ti y conocían la suciedad. Antes caía como un yonqui, solo un adicto, por el bien que diste; a la larga, todo es al revés. Estás borracha de cigarrillos, apestas a alcohol, porque así es con quienes lo dan todo barato. Eres tentación y lujuria; le diste una bofetada a mi corazón, y la verdad, todos ya pasaron por ti.

[פזמון] אני עדיין מקלל את השנים שאת שרפת לי שונא לזכור את כל החברים שאז לקחת לי את שכטות ריכולים האנשים האבודים ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך ואיך זה לא נשאר בך בן אדם אחד נורמלי כולם אותו דבר כולם רצים אני לא בא לי בסוף את רק תקופה ואנשים כמו מחלה ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך

[Estribillo] Aún maldigo los años que me quemaste, odio recordar a todos los amigos que entonces me quitaste — las caladas, los chismes, la gente perdida. ¿De qué se emocionan tanto al volver a ti? ¿Y cómo es que no quedó en ti ni una persona normal? Todos son iguales, todos corren — a mí no me apetece. Al final solo eres una etapa, y la gente es como una enfermedad. ¿De qué se emocionan tanto al volver a ti?

[בית 2] ואיך מהחלון כבר לא צפוף כמו שהיה בך והיא שקטה היא לא כמוך צורחת בלילות שפויה עם מטרות ולא כמוך את משוגעת גורמת בחיוך שקרן לחזור לטעויות את נרדמת בבקרים ומתעוררת בלילות איך השארת אותי קפוא דלוק עם כל המחשבות פריפריה זה חלום אם זה הכי רחוק ממך מרחם על הדפוקים שנשארו עוד בצילך

[Verso 2] Y cómo desde la ventana ya no está tan abarrotado como lo estaba contigo, y ella es tranquila, no como tú, que gritas de noche. Cuerda, con metas, y no como tú: estás loca, con una sonrisa mentirosa me haces volver a los errores. Te duermes por las mañanas y despiertas por las noches, cómo me dejaste helado, encendido, con todos estos pensamientos. La periferia es un sueño si es lo más lejos posible de ti. Me dan lástima los jodidos que aún quedaron en tu sombra.

[פזמון] עדיין מקלל את השנים שאת שרפת לי שונא לזכור את כל החברים שאת לקחת לי את שכטות ריכולים האנשים האבודים ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך ואיך זה לא נשאר בך בן אדם אחד נורמלי כולם אותו דבר כולם רצים אני לא בא לי בסוף את רק תקופה ואנשים כמו מחלה ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך

[Estribillo] Sigo maldiciendo los años que me quemaste, odio recordar a todos los amigos que me quitaste — las caladas, los chismes, la gente perdida. ¿De qué se emocionan tanto al volver a ti? ¿Y cómo es que no quedó en ti ni una persona normal? Todos son iguales, todos corren — a mí no me apetece. Al final solo eres una etapa, y la gente es como una enfermedad. ¿De qué se emocionan tanto al volver a ti?

[אאוטרו] את האמת הכל עבר וכבר חזרתי להורים חזרתי להניח לא נופל לרחמים למעלה הוא יודע לא נתון לחסדים אני ונחמן חברים שלום לך תל-אביב

[Outro] La verdad, ya todo pasó, y ya volví con mis padres. Volví a soltar; no caigo en la autocompasión. Allá arriba Él sabe: no dependo de favores. Najmán y yo somos amigos. Adiós, Tel Aviv.