כוכב מצמץ על חיזרונו של ערב
הוצף האופק בזהב
מגדל דוד מביט עלי אחרת
קודרים פני המזרח אל מול המערב
ערגה בלב כאפלולית שמים
פורשת תוגתה כל כך
מדוע כה עצוב בירושלים
מדוע עוד פועם בי, זה לא נשכח
Una estrella parpadeó ante el cortejo de la tarde;
el horizonte se anegó de oro.
La Torre de David me mira de otro modo.
Sombrío el rostro de Oriente frente a Occidente.
Anhelo en el corazón, como el crepúsculo del cielo,
despliega así su tristeza.
¿Por qué es tan triste en Jerusalén?
¿Por qué aún late en mí? No se olvida.
בלאט צופות אנו בנות בוכרה
בנות מארץ רחוקה
אל החומות משם גלות נגזרה
על אבנים שחורות בעיר העתיקה
En silencio miramos, nosotras, las hijas de Bujará,
hijas de una tierra lejana.
Hacia las murallas, desde allí, se decretó el exilio,
sobre piedras negras en la Ciudad Vieja.
הידעתם, אני זהרה
אני זהרה מארץ רחוקה
מעבר ים והר, אני מעיר בוכרה
אבל ביתי בעיר העתיקה
¿Lo sabían? Yo soy Zehra.
Soy Zehra de una tierra lejana.
Más allá del mar y la montaña, soy de la ciudad de Bujará,
pero mi hogar está en la Ciudad Vieja.
קודרות שם החומות
אלפי שנים הטביעו חותמן על אבן
ובנות בוכרה כיונות הומות
יוצאות בערגתן, ערגת אישה אוהבת
Sombrías son allí las murallas.
Miles de años imprimieron su sello en la piedra.
Y las hijas de Bujará arrullan como palomas,
salen con su anhelo, anhelo de mujer amante.
הידעתם, אני זהרה
אני זהרה מארץ רחוקה
מעבר ים והר, אני מעיר בוכרה
אבל ביתי בעיר העתיקה
¿Lo sabían? Yo soy Zehra.
Soy Zehra de una tierra lejana.
Más allá del mar y la montaña, soy de la ciudad de Bujará,
pero mi hogar está en la Ciudad Vieja.
עננת טל יורדת על עינינו
וברדת לילה בדממה
נסתיר פנים מתחת צעיפינו
נצא ונתבונן ישר אל החומות
היה אחד, נפגשנו ערב
ליבי היה בזרועותיו
ובבוא היום חבש מצנפת גרב
בסוודר שסרגתי צווארו עטף
והוא הלך אל החומות הללו
בעוד אני לו מחכה נפל
כאשר רבים מהם נפלו
על אבנים אשר בעיר העתיקה
Una nubecilla de rocío desciende sobre nuestros ojos
y, al caer la noche en silencio,
ocultaremos el rostro bajo nuestros velos,
saldremos y miraremos directo a las murallas.
Hubo uno: nos encontramos una tarde;
mi corazón estuvo en sus brazos.
Y cuando llegó el día se puso un gorro de lana;
con el suéter que tejí, su cuello quedó envuelto.
Y fue hacia aquellas murallas;
mientras yo lo esperaba, cayó,
como muchos de ellos cayeron,
sobre las piedras de la Ciudad Vieja.
הידעתם, אני זהרה
אני זהרה מארץ רחוקה
מעבר ים והר, אני מעיר בוכרה
אבל ביתי בעיר העתיקה
¿Lo sabían? Yo soy Zehra.
Soy Zehra de una tierra lejana.
Más allá del mar y la montaña, soy de la ciudad de Bujará,
pero mi hogar está en la Ciudad Vieja.
