נשיר לכם ניגון ישן
ניגון ישן על מעיין
על מעיין שובב
מימיו היו צלולים צלולים
גליו היו כחולים כחולים
מעל לחול זהב
Les cantaremos una melodía antigua,
una melodía antigua sobre un manantial,
sobre un manantial travieso.
Sus aguas eran clarísimas,
sus olas eran muy azules,
sobre arena dorada.
היה נוצץ באביבים
היה נושק אבי אבים
חוצה שדות דגן
היה מרווה נודד עייף
ולאילן המתכופף
את חיותו נתן
Brillaba en las primaveras,
besaba las primaveras,
cruzaba campos de grano,
daba de beber al vagabundo cansado,
y al árbol que se inclinaba
le daba su vitalidad.
אבל בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה)
Pero en lo hondo de su alma bullía, bullía,
y derramaba su anhelo a la luna y al sol —
anhelaba lo desconocido y ansiaba un sueño,
y no sabía hacia qué (hacia qué).
אך יום אחד רוטט מאוד
ביקש מאל הנהרות:
עשני נא גדול
רוצה אני אשד להיות
רוצה אני לזרום, לגאות
בפרא המחול
Pero un día, muy trémulo,
le pidió al dios de los ríos:
hazme grande, por favor,
quiero ser un rápido,
quiero fluir, crecer,
en la danza salvaje.
שואף אני הרחק לנדוד
בעוז לניע טחנות
לשאת גשרי זהב
שואף אני להיות עמוק
עד חקר אין ועד בלי חוק
עם אניות על גב
Aspiro a vagar lejos,
a poner en marcha con fuerza los molinos,
a llevar puentes de oro,
aspiró a ser profundo —
hasta lo insondable y sin límites,
con barcos sobre mi lomo.
וכך בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה)
Y así, en lo hondo de su alma bullía, bullía,
y derramaba su anhelo a la luna y al sol —
aspiraba a lo oculto y anhelaba un sueño,
y no sabía hacia qué (hacia qué).
שמע האל למעיין
וכל מבוקשו נתן
ויוליכו לים
הים בקצף הלבן
בלע את שיר המעין
וגורלו נחתם
El dios oyó al manantial
y concedió todo su deseo,
y lo condujo al mar;
el mar, en su espuma blanca,
se tragó la canción del manantial,
y su destino quedó sellado.
הים גדול. מבוע קט
מתקו נמלח, שירו אבד
לא עוד ירווה נודד
ורק דייג אחד קטן
שמע את בכי המעין
אשר ביקש לצאת
El mar es grande. La fuente es pequeña.
Su dulzura se volvió salada, su canto se perdió.
Ya no saciará al caminante,
y solo un pequeño pescador
oyó el llanto del manantial
que suplicaba salir.
ושוב מעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה)
Y otra vez, en lo hondo de su alma bullía, bullía,
y derramaba su anhelo a la luna y al sol —
anhelaba lo oculto y ansiaba un sueño,
y no sabía hacia qué (hacia qué).
