['בית א] שוב הוא נאבק עם עצמו, מורד בו בכל הכוח מנסה לבדוק אם זה באמת בעורקיו או רק במוח מרעיב את הקיבה, מפטם את הכבד ומבין ש להרים ידיים מסתבר זה לא פשוט כמו שחושבים ש

['Estrofa א] De nuevo lucha consigo mismo, se rebela contra sí con todas sus fuerzas, intenta comprobar si de verdad está en sus venas o solo en su mente, mata de hambre al estómago, engorda el hígado y entiende que levantar las manos, resulta, no es tan sencillo como se cree que

['בית ב] ממהר להשליך את בכורו היאורה צעד לא חכם כעת אך הכרחי בהסתכלות אחורה להתחיל מחדש עכשיו, אבן, מלט, אבן להרטיב את האצבע ולראות לאן הרוח נושבת

['Estrofa א] Se apresura a arrojar a su primogénito al Nilo, un paso poco sabio ahora pero necesario en retrospectiva, empezar de nuevo ahora: piedra, mortero, piedra, mojar el dedo y ver adónde sopla el viento.

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו

[Estribillo] Y no hay nadie que lo llame a venir, no hay nadie que lo llame a venir, y no hay nadie que lo llame.

['בית ג] הכתיבה מזמן לא פתרון, היא עוד מכשול בדרך משום מקום לשום מקום, היא עקיצה דבורית בברך אז הוא נותן לה לגרד ומנסה להתרכז כרגע רק בהנאות מיידיות שמתחברות לאיזה שקע

['Estrofa א] Escribir hace tiempo que no es solución; es otro obstáculo en el camino, de ninguna parte a ninguna parte, es una picadura de abeja en la rodilla, así que le deja que pique y trata de concentrarse por ahora solo en placeres inmediatos que se enchufan a algún tomacorriente.

['בית ד] הימים זהים וחבורים, צרור טיפות מים מהגינה אל הקפה, אל הדירה על האופניים אל הפסנתר, אל השולחן כתיבה, אל בקבוק הג'יי.בי "הוא מתפרק בטלפון צועק "קחי אותי מכאן, בייבי

['Estrofa א] Los días son idénticos y encadenados, un manojo de gotas de agua, del jardín al café, al piso en la bicicleta, al piano, al escritorio, a la botella de J.B., se deshace por teléfono gritando: «Sácame de aquí, baby».

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא

[Estribillo] Y no hay nadie que lo llame a venir, no hay nadie que lo llame a venir, y no hay nadie que lo llame a venir.

['בית ה] אם היא כבר קוראת אז הוא נשאב לזה לגמרי אהבה קשה כמו של אופיליה להמלט לא דוגמה טובה, נכון, זה אמור להיות הפוך אך איך לומר, בזמן האחרון הוא כבר לא כזה בטוח

['Estrofa א] Si ella ya lo llama, él se deja absorber por completo, un amor duro como el de Ofelia por Hamlet, no es un buen ejemplo, claro, se supone que debe ser al revés, pero cómo decirlo… últimamente ya no está tan seguro.

['בית ו] שוב אותה אדרת ארורה, בשינוי גברת אם היא קצת שקטה אז הוא כבר מדפדף לפרק אחד עשר רושם "אם אתה חושש שהיא כבר לא אוהבת "רוב הסיכויים שזה נכון, חבוב, רוץ תפוס רכבת

['Estrofa א] De nuevo esa misma capa maldita, con la dama cambiada; si ella está un poco callada, él ya pasa al capítulo once y anota: «Si temes que ya no te quiera, lo más probable es que sea cierto, colega, corre, alcanza un tren».

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא

[Estribillo] Y no hay nadie que lo llame a venir, no hay nadie que lo llame a venir, y no hay nadie que lo llame a venir.

['בית ז] הוא תולה את כל עולמו בה כמו מובייל ברוח שתפעיל אותו ותנגן לו שיר שכוח לשים את הראש שלו על החזה שלה כמו ילד שתפרע בשערו בכף ידה המטוילת

['Estrofa א] Cuelga todo su mundo de ella como un móvil al viento, para que lo ponga en marcha y le toque una canción olvidada, apoyar su cabeza en su pecho como un niño, que ella le alborote el pelo con la palma curtida por los caminos.

['בית ח] מגלה בכיס מעילו פתקה מכובסת משהו שכתב מזמן באיזה לילה על המרפסת אל תגדר סביבה תיילים ממתכת" "תן לה ללכת או תן לה ללכת

['Estrofa א] Descubre en el bolsillo de su abrigo un papelito lavado, algo que escribió hace tiempo, una noche en el balcón: «No la cerces con alambres de púas metálicos». «Déjala ir, o déjala ir».

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא

[Estribillo] Y no hay nadie que lo llame a venir, no hay nadie que lo llame a venir, y no hay nadie que lo llame a venir.

['בית ט] שני צינורות כבדים שמתנקזים לאיזה נחל שמתגלגל לים, אל השדות אל התפרחת משהו בתוכו כבה, הוא מניח את הנשק אוחז ביד אחת בבנו ובשניה מכסחת דשא

['Estrofa א] Dos tuberías pesadas que desembocan en algún arroyo que rueda hacia el mar, hacia los campos, hacia la floración, algo dentro de él se apaga; depone las armas, sujeta con una mano a su hijo y con la otra una cortadora de césped.