אז הוא בודק שאף אחד לא מסתכל ואז כמו מנסה להיזכר בטעם הכל בסדר אין סיבה להיבהל הוא רק רוצה בראש לראות אותה עוד פעם

Тогда он проверяет, что никто не смотрит, и будто пытается вспомнить вкус, всё в порядке, нет причины паниковать, он просто хочет в голове увидеть её ещё раз.

אז הוא כותב לה איך עוברים עליו ימים ומדמיין עצמו מגיע עד אליה והוא חולם על זה עדיין לפעמים איך העולם עוצר איתו מאחוריה

Тогда он пишет ей, как проходят у него дни, и воображает, как сам добирается до неё, и он всё ещё иногда об этом мечтает, как мир замирает с ним за её спиной.

איך היא עומדת מקשיבה והוא אומר ׳תני לי סיבה לא לאהוב אותך יותר עולם שלם שלנו יחד הופך לזיכרון תני לי סיבה אני דקה משיגעון׳

Как она стоит, слушает, и он говорит: «Дай мне причину больше не любить тебя, целый наш общий мир превращается в воспоминание, дай мне причину — я в минуте от безумия».

אז הוא לוקח את הלב לכל מקום ולא ייתן לראות ובטח לא לגעת כאב של לילה מלווה אותו ביום הוא לא רוצה לשאול ולא רוצה לדעת

Тогда он берёт сердце с собой повсюду, и не даст смотреть, и уж точно — трогать, ночная боль сопровождает его днём, он не хочет спрашивать и не хочет знать.

׳יקירתי זה המכתב האחרון׳ היא מדלגת על מילים עם העיניים ׳היום גם נשמתי תלך איתי לישון וכבר כתבתי לך על זה דבר או שניים׳

«Дорогая, это последнее письмо». Она глазами перескакивает через слова. «Сегодня и моя душа пойдёт со мной спать, и я уже писал тебе об этом пару строк».

והיא עומדת מקשיבה והוא אומר חיכיתי דיי אדם ימיו כצל עובר פנים שונות אני ליטפתי ואין בי היגיון בסוף היום חיכיתי לך על החלון

И она стоит, слушает, и он говорит: «Я ждал довольно; дни человека проходят, как тень. Разные лица я ласкал, и во мне нет ни капли разума. В конце дня я ждал тебя у окна».

פנים שונות אני ליטפתי ואין בי היגיון בסוף היום חיכיתי לך על החלון

Разные лица я ласкал, и во мне нет ни капли разума, в конце дня я ждал тебя у окна.