מתקדמת אל האבן מאחורי שער ברזל עומד שם איש שמתפלל ומבקש שנשלם שורות, שורות והדמעות שוב מאיימות אני אף פעם לא יודעת אם עד להן

Я продвигаюсь к камню За железными воротами Там стоит мужчина, который молится и просит заплатить Ряды, ряды И слёзы снова грозят Я никогда не знаю, если до них

זה שוב אותו הגעגוע כמו דיבוק, כמו שריפה הוא מתפשט בי ונוגע בכל מקום - אתה

Это снова та же тоска Как диббук, как пожар Она распространяется во мне и касается в каждом месте — ты

כשכולם יחד מתקדמים אני פוחדת מי בתור - מי יעקור לכאן ממני? הם צועדים כמו בטיול שנתי לא מאורגן רק הדקות עוברות על פני כולם ומשאירות סימן

Когда все вместе продвигаются Я боюсь: кто следующий — Кого вырвут сюда у меня? Они шагают как на неорганизованной ежегодной экскурсии Только минуты проходят мимо всех и оставляют след

זה שוב אותו הגעגוע כמו דיבוק, כמו שריפה הוא מתפשט בי ונוגע בכל מקום - אתה

Это снова та же тоска Как диббук, как пожар Она распространяется во мне и касается в каждом месте — ты