כשהזמן עובר והחשש גובר וים האדישות סביב אותך שובר אתה בנפשך נובר וכעסים אתה צובר כי איש לא מאמין למה שפיו דובר תמיד ידענו שאפשר לבטוח וצריך לסמוך על חברים שחבל הצלה ניתן למתוח מכאן ועד מעבר להרים אך כשהבוקר עולה, שותק וחיוור אני יודע שהייתי אילם ועיוור אז אם אתה שומע את קולנו אל תאמר נואש, אל תישבר מחר לא יבייש את אתמולנו אנחנו, רון, לא מפקירים חבר.

Когда время проходит и страх растет и море равнодушия вокруг тебя разбивается ты копаешься в собственной душе и копишь в себе злость ведь никто не верит словам, слетающим с уст Мы всегда знали, что можно доверять и нужно полагаться на друзей что спасательный канат можно протянуть отсюда и дальше, за горы Но когда восходит утро, безмолвное и бледное я знаю, что был нем и слеп так что, если ты слышишь наш голос, не отчаивайся, не сломайся завтра не посрамит наше вчера мы, Рон, друзей не бросаем.