בצמרת העץ על ענף מיטלטל
ציפור עייפה מחפשת קצת צל
מעליה דואות ציפורים לטורפה
לשירת הזמיר נכספה
על ענף לצידה שר התור לתורה
וכמו חץ געגוע ירעיד מקורה
כמו שאז את נפשה בנפשו היא קשרה
לשירת הזמיר הטהורה
מחר נעוף רחוק יפתח לפתע שער
נגלה מה שידענו מהיכן ולמה באנו
היא חצתה יבשות ובסוף היא חזרה
והוא מחכה לה כמו כלום לא קרה
הרוח נשבה וליטפה את גבה
ושירת הזמיר בליבה
На вершине дерева, на качающейся ветке,
усталая птица ищет немного тени.
Над ней парят хищные птицы,
она тоскует по песне соловья.
На ветке рядом с ней горлица воркует,
и, как стрела тоски, задрожит её клюв,
как тогда, когда она связала свою душу с его,
к чистой песне соловья.
Завтра мы улетим далеко — вдруг распахнутся ворота,
мы откроем то, что знали: откуда и зачем мы пришли.
Она пересекла материки и в конце концов вернулась,
а он ждёт её, как будто ничего не произошло.
Ветер подул и ласково провёл по её спине,
и песня соловья — в её сердце.
