לי כל גל נושא מזכרת מן הבית, מן החוף מן העצים יפי צמרת וזהב שלכת בת חלוף

Мне каждая волна несёт память из дома, с берега, от деревьев — красоту крон, и золото мимолётного листопада.

הנשאי, ספינה, ושוטי מה רבים הכיסופים לי נערה יש ושמה רותי המצפה באלה החופים

Вынеси меня, корабль, и плыви, сколько томлений! Есть у меня девушка по имени Рути, что ждёт на этих берегах.

תכול עיניה כשמיים מבטה כלהבה לו אך נשקתי השפתיים אז ידעתי מה זאת אהבה

Сини её глаза, как небо, взгляд её — словно пламя. Лишь бы я поцеловал те уста — тогда узнал бы, что такое любовь.

סער, הספינה חורקת תקפץ מגל אל גל אלי עם רעם היא צוחקת ועם רוח לי תפרע תלתל

Буря, корабль скрипит, вскакивает с волны на волну; мне с громом она смеётся, и ветром мне растреплет локон.