עם ישראל כמו הסנה הבוער, לחם והתגבר, עם שחר חוזר, לבדו יוותר ישן - גם הוא ער, ויודע: לא ינום השומר

Народ Израиля как горящий терновый куст, сражался и преодолевал, на заре возвращается, один останется. Спит — и всё же бодрствует, и знает: Страж не задремлет.

עם ישראל כמו יונה לבנה, דמעתה על לחיה, ומה כבר בקשה, להניח ראשה אל חלוני היא חזרה, והנה יש בפיה בשורה

Народ Израиля как белая голубка, слеза на её щеке, и что же она просила — лишь положить голову. К моему окну она вернулась, и вот — в её устах весть.

עם ישראל שָנים ששואל: הראיתם את שנפשי אהבה? ביום ובליל, כמו שביל מתפתל, הוא שר מנגינה עתיקה, כן יש בה דמעה ובעת רחמים בעת השקיעה, הוא עוצר מתפלל בצדי הדרכים, לפני היושב במרומים אני מביט וחושב: אחים שלי, כמה שאתם מתוקים!

Народ Израиля годами он спрашивает: «Видели ли вы того, кого любит душа моя?» Днём и ночью, как извилистая тропа, он поёт древнюю мелодию — да, в ней есть слеза. И в час милосердия, в час заката, он останавливается, молится у обочин дорог перед Восседающим в вышинах. Я смотрю и думаю: братья мои, как же вы сладки!

עם ישראל "סכנה כאן בונים", "האט ילדים", אם תמשיך בירידה למקום הנמוך בעולם עם קצת מלח וחול ים הוא מקים פה מפעל אהבה

Народ Израиля «Опасно — здесь строят», «Сбавь скорость — дети»; если продолжишь спуск к самому низкому месту на земле, с щепоткой соли и морского песка он создаёт здесь дело любви.

עם ישראל מתקבצים ובאים, מתוך ספרי הנביאים, חרוזי המשוררים, או סלסולי הפייטנים גם ברדיו אומרים, בקבוץ גלויות יש פקקים הו, לא להתעצבן, בקבוץ גלויות יש פקקים הו, בקבוץ גליות יש פקקים

Народ Израиля собираются и приходят — из книг пророков, из рифм поэтов или из переливов пайтанов, и по радио говорят: при собирании изгнанников — пробки. О, не нервничать — при собирании изгнанников пробки. О, при собирании изгнанников — пробки.