זהו שיר ישן על אניטה וחואן גבהו עשבי הזמן והשושן פרח עם החוחים הם שייכים עכשיו למלאכים

Это старая песня об Аните и Хуане высоко выросли травы времени и роза расцвела вместе с шипами теперь они принадлежат ангелам

אניטה לחואן חיכתה אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה פתאום הקיץ תם אך לא ייתם סיפור אהבתם

Анита ждала Хуана но он опоздал сорвать гранаты её любви из чаш её губ он ещё не пил вдруг лето кончилось но не окончится история их любви

זהו כל השיר הוא שייך לחלומות שיש לאנשים שאיחרו לפרוח באביב שלא למדו את שפת האוהבים

Это вся песня она принадлежит снам которые бывают у людей что опоздали расцвести весной которые не выучили язык влюблённых

ההם שלא נולדו בזמן אבל איזו אניטה מחייכת בלבבם אותו חואן אותה האהבה פתאום הקיץ תם אך לא ייתם סיפור אהבתם.

тем, кто не родился вовремя но какая-то Анита улыбается в их сердцах тот же Хуан, та же любовь вдруг лето кончилось но не окончится история их любви.