יצאנו אט, חיוור היה הליל במרחקים הבליחו האורות ואת היית יפה כשתי עינייך עת הדמעות היו בן עצורות

Мы вышли медленно, бледна была ночь, Вдалеке мерцали огни, И ты была прекрасна, как твои глаза, Когда в них сдерживались слёзы.

ילל התן, ואת הלכת לכרם ודמעתך נשרה כמו שרף ואת זכרת את השעות בטרם יצאנו במשעול הצר לקרב

Завыл шакал, и ты пошла к винограднику, И твоя слеза упала, как смола, И ты вспомнила часы, прежде чем Мы вышли по узкой тропе на бой.

ואת זכרת צחוקנו כמו נחל ואת זכרת ריקוד ומפוחית ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד...

И ты вспомнила наш смех, как ручей, И ты вспомнила танец и губную гармошку, И ты вспомнила стог сена, И прикосновение руки единственного...

ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט.

И если ты осталась, и одиночество обнимает, И ты медленно шагаешь в виноградниках, То будешь ждать поэтому так тихо — Мы расстались и улыбнулись взглядом.