מתרגל לקבל את מה שכואב, מאבד זיכרון ויוצר אחר אנלא יודע מה מזיז תכוכבים ואת השמש אנלא יודע מה מזיז אותי על חוט כמו בובה אין שום מחשבה, מתחשמל

Привыкаю принимать то, что болит, теряю память и создаю другую Я не знаю, что движет звёздами и солнцем Я не знаю, что дёргает мной за ниточку, как марионеткой Никаких мыслей, меня прошибает ток

(יש קצר יש קצר, זה שקר זה שקר)

(Есть короткое замыкание, есть короткое замыкание, это ложь, это ложь)

קם עם הראש ברצפה, נשאר ממני עכשיו רק קליפה ליום אין סוף וגם אין התחלה, ממשיך כאילו דבר לא קרה מאבד את התחושה, קם עם הראש ברצפה

Встаю с головой на полу, от меня теперь осталась лишь оболочка У дня нет конца и нет начала, продолжаю, как будто ничего не произошло Теряю чувствительность, встаю с головой на полу

מתרגל לקבל את מה שכואב, מאבד זיכרון ויוצר אחר אין שום מחשבה, אין דרך חזרה וגם אם הייתה, מוצא תצמי שוב כאן

Привыкаю принимать то, что болит, теряю память и создаю другую Никаких мыслей, нет пути назад И даже если бы он был, я снова оказываюсь здесь