יצאנו אט, חיוור היה הליל במרחקים הבליחו האורות ואת היית יפה כשתי עינייך עת הדמעות היו בן עצורות

Мы вышли неторопливо, бледна была ночь Вдалеке мерцали огни И ты была прекрасна, как твои два глаза, Когда слёзы в них были сдержаны

ילל התן, ואת הלכת לכרם ודמעתך נשרה כמו שרף ואת זכרת את השעות בטרם יצאנו במשעול הצר לקרב

Выл шакал, а ты пошла к винограднику, И слеза твоя упала, как смола, И ты вспоминала часы, прежде чем Мы вышли узкой тропой на бой.

ואת זכרת צחוקנו כמו נחל ואת זכרת ריקוד ומפוחית ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד...

И ты помнила наш смех, как ручей, И ты помнила танец и губную гармошку, И ты помнила стог сена, И прикосновение руки единственного...

ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט.

И если ты осталась, і одиночество обнимает, И ты повольно шагаешь по виноградникам, То ты потому так тихо будешь ждать — Мы расстались и улыбнулись взглядом.