ממזרח ומים ומכל האפסיים מכפי ישימון ומנבך המים בוערים לבבות, מושטות הידיים הביתה

С востока и с моря и со всех концов, с краёв пустыни и из глубин вод, сердца пылают, протянуты руки — домой

ומה אש הרובים ואימת בור הכלא מחשכי מצולה ושיני צור הסלע לנשמת יהודי שבוית אור הפלא הביתה

И что огонь ружей и ужас ямы темницы, мрак глубин и кремнёвые зубья скалы — для души еврея, пленённой дивным светом, — домой

אם אמות בספינה התועה הנודדת גויתי הושלכה אל תהום הנחרדת עוד אשוב בדרכי האחת המיוחדת הביתה

Если умру на корабле, заблудшем, странствующем, моё тело было брошено в содрогающуюся бездну — я всё же вернусь своей единственной, особой дорогой — домой

ועטור עשב-ים לראשי כמקלעת בעיניים כבויות מצניעות את הלהט אתרפק על החוף בדממה משוועת הביתה

І морською травою увінчаний, як вінком, на голові, з погаслими очима, що скромно приховують полум’я, я пригорнуся до берега в німоті, що волає, — додому

וראיתם את דמותי בענן הנוסע וראיתם את דמותי באור יום הגווע וקולי ירדפכם לא נוחם לא רוגע הביתה.

И вы увидите образ мой в плывущем облаке, и увидите образ мой в умирающем дневном свете, и голос мой погонит вас — без утешенья, без покоя — домой.