נפלה עלייך עצבות כמו שעת דמדומים על העיר האת והיא חסרת רחמים והשיגרה הזאת שאוכלת בפנים ואנשים ומבטים שלא מניחים וחלומות שרודפים אותך ולא מרפים

На тебя опустилась грусть как час сумерек на этот город и она безжалостна и эта рутина что изнутри тебя ест и люди и взгляды что не дают покоя и сны, что преследуют тебя и не отпускают

אז היינו הולכים בלילות של קיץ חמים מדברים על דברים אחרים מוזרים כמו הים שלוקח דברים חיים ומחזיר דברים מתים העשן מסביבנו עלה מעלינו ולקח אותנו אותנו איתו

Тогда мы ходили в тёплые летние ночи разговаривали о вещах других, странных как море, что забирает живое и возвращает мёртвое дым вокруг нас поднимался над нами и уносил нас нас с собой

אהבת אותי לנצח או עד כמה שמותר ואז דיברת על חורף ועל כמה היה קר על אנשים ומבטים שלא מניחים על חלומות שרודפים אותך ולא מרפים

Ты любила меня навсегда или настолько, насколько позволено а потом ты говорила о зиме и о том, как было холодно о людях и взглядах что не дают покоя о снах, что преследуют тебя и не отпускают