[בית 1: קרן פלס] מספרים שהמציאות התעקמה לי כשהסתכלתי במראה פתאום ראיתי אישה שלא דומה לי אכלתי את הלב כל היום התקף חרדה אל תשאל בזמן האחרון קשה לי לנשום ובכלל בלי סיבה למסיבה לא יצאתי כבר כמה שנים לא מעשנת מכוונת את הרדיו על שקט למרות שתדע שירים עצובים כבר לא מזכירים לי אותך מניחה את הראש על ספה לבנה בחדר המתנה מחכה כבר תקופה שיבוא הרופא ויביא לי תרופה העולם יפה

[Estrofa 1: Keren Peles] Dicen que la realidad se me torció, cuando de repente me miré al espejo, vi a una mujer que no se parecía a mí. Me estuve comiendo la cabeza todo el día. Un ataque de pánico, ni preguntes. Últimamente me cuesta respirar, y, en general, sin motivo para celebrar no he salido. Hace ya unos años que no fumo, pongo la radio en silencio, aunque, para que lo sepas, las canciones tristes ya no me recuerdan a ti. Apoyo la cabeza en un sofá blanco, en la sala de espera llevo un tiempo esperando, a que venga el médico y me traiga un remedio. El mundo es hermoso.

[פזמון: קרן פלס & אמיר דדון] רק מידי כמה רגעים פתאום חייבת לנשק לך את הפנים לנשוך חזק עד שירד מהשפתיים דם זה באמת קשה אבל אין סיפור אהבה מושלם אז אם תרשה באוקיינוס געגועים אני אשחה חזה אליך כי בלעדיך אין לי חיים מעבר לזה הכל כרגיל, כל שנה יש אפריל הכל כרגיל

[Estribillo: Keren Peles y Amir Dadon] Solo cada pocos instantes, de pronto tengo que besarte la cara, morder fuerte hasta que salga sangre de los labios. Es realmente difícil, pero no existe una historia de amor perfecta. Así que, si lo permites, en un océano de anhelos nadaré a braza hacia ti, porque sin ti no tengo vida. Más allá de eso, todo como siempre; cada año hay abril, todo como siempre.

[בית 2: אמיר דדון & קרן פלס] סירות מנייר אל המים באות כשהרוח קוראת כמה דמעות בעיניים מחפשות את הדרך לצאת נעלתי אותן בינתיים לא זמן לחשוף את האמת מקמט את הדף לא נותן שיציצו לי ללב ועוד כואב לי לשמוע שירים למרות שתדע גברים במדים כבר לא מזכירים לי אותך כמעט באיזון כל יום המינון משתנה מדברת לקיר והקיר לא עונה זה לא משנה זה לא משנה

[Estrofa 2: Amir Dadon y Keren Peles] Barquitos de papel llegan al agua cuando el viento llama. Unas lágrimas en los ojos buscan la manera de salir. De momento las he encerrado; no es momento de revelar la verdad. Arrugo la hoja, sin dejar que me miren al corazón, y aún me duele oír canciones, aunque, para que lo sepas, los hombres de uniforme ya no me recuerdan a ti. Casi en equilibrio, la dosis cambia cada día, le hablo a la pared y la pared no contesta — no importa, no importa.

[פזמון: אמיר דדון & קרן פלס] רק מידי כמה רגעים פתאום חייב לנשק לך את הפנים לנשוך חזק עד שירד מהשפתיים דם זה באמת קשה אבל אין סיפור אהבה מושלם אז אם תרשי באוקיינוס געגועים אני אשחה חזה אלייך כי בלעדייך אין לי חיים מעבר לזה הכל כרגיל, כל שנה יש אפריל

[Estribillo: Amir Dadon y Keren Peles] Solo cada pocos instantes de pronto debo besarte la cara, morder fuerte hasta que salga sangre de los labios. Es realmente difícil, pero no existe una historia de amor perfecta. Así que, si lo permites, en un océano de anhelos nadaré a braza hacia ti, porque sin ti no tengo vida. Más allá de eso, todo como siempre; cada año hay abril.

[אאוטרו: קרן פלס ואמיר דדון] רק מידי כמה רגעים פתאום חייב לנשק לך את הפנים לנשוך חזק עד שירד מהשפתיים דם זה באמת קשה אבל אין סיפור אהבה מושלם אז אם תרשי באוקיינוס געגועים אני אשחה חזה אלייך כי בלעדייך אין לי חיים מעבר לזה ממשיכים כרגיל, כל שנה יש אפריל הכל כרגיל

[Outro: Keren Peles y Amir Dadon] Solo cada pocos instantes de pronto debo besarte la cara, morder fuerte hasta que salga sangre de los labios. Es realmente difícil, pero no existe una historia de amor perfecta. Así que, si lo permites, en un océano de anhelos nadaré a braza hacia ti, porque sin ti no tengo vida. Más allá de eso seguimos como siempre; cada año hay abril, todo como siempre.