הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים הוא שומע איך פרחים צומחים והטל יורד לו וקופא על לחייו כמו פנינים

Se sienta en la orilla del arroyo al anochecer Escucha el canto de las aguas claras Oye cómo crecen las flores Y el rocío desciende sobre él Y se congela en sus mejillas como perlas

מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

Por la soledad la gente se vuelve dura Pocos salen de ella beneficiados Hay quien teme al silencio Hay quien en él descubre un alma

הוא מביט אל תוך השמש למעלה והאור נשאר בתוך עיניו העצומות והרוח מפזרת סודותיה הוא נושם עמוק את בושם השדות

Contempla de frente el sol allá arriba Y la luz permanece en sus ojos cerrados Y el viento esparce sus secretos Respira hondo el perfume de los campos

מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

Por la soledad la gente se vuelve dura Pocos salen de ella beneficiados Hay quien teme al silencio Hay quien en él descubre un alma