[בית 1] המחשבות הורגות אותי קבוע קשה לשתוק לא מתרגל לאחרונה כל יום מרגיש שבוע הכל שטויות טוב תלוי מי שואל אולי תגידי מה עובר עלי רק תגידי שהכל בסדר קצת הרגיש לי שגדול עלי אולי

[Estrofa 1] Los pensamientos me matan constantemente, es difícil callar, no me acostumbro. Últimamente cada día se siente como una semana; todo son tonterías — bueno, depende de quién lo pregunte. ¿Quizá me digas qué me está pasando? Solo dime que todo está bien. Sentí un poco que me quedaba grande, quizá.

[פזמון] אם רק היית יודעת איך המילים שלך עושות אותי רגוע ואני יותר סגור את עם השטויות שלך הרבה יותר בטוח ואני שוב משתגע איך זה בא בזמן זה הרבה יותר עדיף לא להיות מוכן

[Estribillo] Si tan solo supieras cómo tus palabras me calman, y yo estoy más cerrado; tú, con tus tonterías, eres mucho más segura. Y vuelvo a enloquecer de cómo llega justo a tiempo. Es mucho mejor no estar preparado.

[בית 2] המנגינות באות צריך לנוע קשה לרקוד לא מסתכל הרכבות עוברות ואני תקוע לאן כולם נוסעים כאן לעזאזל אולי תגידי לי מילים טובות אולי תצאי קצת מהחדר אולי ירדו לך עוד כמה דמעות אולי כדאי

[Estrofa 2] Las melodías llegan, hay que moverse. Es difícil bailar; no miro. Los trenes pasan y yo estoy atascado. ¿Adónde diablos va todo el mundo aquí? Quizá me digas palabras bonitas. Quizá salgas un poco de la habitación. Quizá te caigan unas lágrimas más; tal vez sea lo mejor.

[פזמון] אם רק היית יודעת איך המילים שלך עושות אותי רגוע ואני יותר סגור את עם השטויות שלך הרבה יותר בטוח ואני שוב משתגע איך זה בא בזמן זה הרבה יותר עדיף לא להיות מוכן

[Estribillo] Si tan solo supieras cómo tus palabras me calman, y yo estoy más cerrado; tú, con tus tonterías, eres mucho más segura. Y vuelvo a enloquecer de cómo llega justo a tiempo. Es mucho mejor no estar preparado.