[וורס 1] זה לא אני אומר נהג הבט"שית נסעתי לאט מאד כך גם כתוב בתחקיר .זוכר שכשהוא נפל כמעט מתתי בעצמי נכון, נהגתי לפי התקנות בדקתי ברקסים, גיר ותקינות מראות אני בכלל לא קרבי, סך הכל מילואימניק הדבר האחרון שרציתי זה חלל שיעיק לי במצפון יציק לי לכל החיים

[Estrofa 1] No soy yo, dice el conductor del vehículo de patrulla. Conduje muy despacio; así también consta en la investigación. Recuerdo que cuando él cayó, yo casi morí también. Sí, conduje de acuerdo con el reglamento. Revisé los frenos, la caja de cambios y el estado de los espejos. Yo ni siquiera soy combatiente, solo un reservista. Lo último que quería era un caído que me pesara en la conciencia, y me atormentara toda la vida.

[פזמון] זה לא אני, את זה אני יודע שהפיל אותו אותו מהרכב הנוסע כואב לי עליו, גם על המשפחה שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

[Estribillo] No soy yo, de eso estoy seguro, quien lo tiró del vehículo en marcha. Me duele por él, y también por la familia. Que Dios le conceda el descanso debido.

[וורס 2] זה לא אני אומר המ"פ ראשו מורכן, קולו עדין והוא כמעט בוכה לא היה לי עוד חייל כמוהו בכל הפלוגה התמודד עם הקשיים בנחישות והתמדה מעולם לא התעצבן כמעט תמיד חייך זכרו יהיה תמיד עמי לכל אשר אלך מה יש להגיד, זה אחד למליון מכה נוראית חסרת הגיון נכון, הייתי מופקד על גורלו של ניר ולכן גם התעקשתי שיתבצע התחקיר

[Estrofa 2] No soy yo, dice el comandante de compañía, con la cabeza gacha, la voz suave, casi llorando. No tuve otro soldado como él en toda la compañía. Afrontó las dificultades con determinación y constancia. Nunca se enfadaba, casi siempre sonreía. Su recuerdo estará siempre conmigo dondequiera que vaya. Qué se puede decir: uno entre un millón. Un golpe terrible y sin sentido. Sí, yo estaba a cargo del destino de Nir, y por eso insistí en que se realizara la investigación.

[פזמון] זה לא אני, את זה אני יודע שהפיל אותו מהרכב הנוסע כואב לי עליו, גם על המשפחה שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

[Estribillo] No soy yo, de eso estoy seguro, quien lo tiró del vehículo en marcha. Me duele por él, y también por la familia. Que Dios le conceda el descanso debido.

[וורס 3] זה לא אני פוסק הצבא בנחישות חוכך בדעתו אם לערב ת'פרקליטות עלינו החובה להגן על הצפון והגבול הפרובלמטי הזה לעיתים גורר אסון נכון המחיר לפעמים כבד מנשוא אין מילים שינחמו אב שאומר קדיש על בנו תהי נפשו צרורה בצרור החיים מהתזכיר התחקיר התצהיר מוצו מרבית הלקחים ,קבוצות תמיכה, קצבה קצינת נפגעים, לרשות המשפחה אנו מעמידים גם הפעם מדובר בטרגדיה אנושית נותר רק להצטער ולטפל בהם אישית נכון הפקודות שוננו רק אחרי המקרה .אבל הוראות בטיחות נכתבות בדם, ככה זה

[Estrofa 3] No soy yo, dictamina con firmeza el ejército, dudando si involucrar a la fiscalía. Nuestro deber es defender el norte, y esta frontera problemática a veces acarrea desastre. Sí, el precio a veces es insoportable. No hay palabras que consuelen a un padre que recita el Kadish por su hijo. Que su alma quede atada en el haz de la vida. Del memorando, la investigación, la declaración jurada, se extrajeron la mayoría de las lecciones: grupos de apoyo, una prestación, un oficial de bajas — lo ponemos a disposición de la familia. También esta vez se trata de una tragedia humana, solo queda lamentarlo y atenderlos personalmente. Cierto, las órdenes se afinaron solo después del incidente, pero las normas de seguridad se escriben con sangre; así es.

[פזמון] זה לא אני, את זה אני יודע שהפיל אותו מהרכב הנוסע כואב לי עליו, גם על המשפחה שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

[Estribillo] No soy yo, de eso estoy seguro, quien lo tiró del vehículo en marcha. Me duele por él, y también por la familia. Que Dios le conceda el descanso debido.

[וורס 4] זה לא אני, אומר הציבור הישראלי שעדיין שולח את ילדיו לחזית שלא שואל יותר מדי כי הוא מזמן הפנים שישראל קטנה מוקפת אויבים שנשען מיוזע על מצבה בגליל תר אחר חלקה נוחה מושלמת בשביל הגריל שצופר בפקקים ומחטט באף מציץ בכותרת ומעביר עוד דף !?אז מי אשם במוות של ניר !התשובה תישאר תמיד תלויה באוויר

[Estrofa 4] No soy yo, dice el público israelí, que aún envía a sus hijos al frente, que no hace demasiadas preguntas, porque hace tiempo interiorizó que Israel es pequeño y está rodeado de enemigos, que se apoya sudoroso en una lápida en la Galilea, buscando una parcela cómoda, perfecta para la parrilla, que pita en los atascos y se hurgonea la nariz, ojea el titular y pasa otra página. Entonces, ¿quién tiene la culpa de la muerte de Nir? ¡La respuesta quedará siempre suspendida en el aire!