שלוש לפנות בוקר האפילה הזאת מוכרת לי היטב שלוש לפנות בוקר לרחוב הזה יש קו רקיע כה שליו עצי המדרכה נוגעים במרפסות קרובים הם אל שמי הדיו של ילדותי הצמרות מתנועעות ורוחשות ברוח מן הים הכי ידידותי

Las tres de la madrugada Esta oscuridad me es muy familiar Las tres de la madrugada Esta calle tiene un horizonte tan sereno Los árboles de la acera tocan los balcones Están cerca de los cielos de tinta de mi infancia Las copas se mecen y susurran En el viento del mar más amistoso

אבל הלילה לא נשאר גם אם תנעץ בו אלף כוכבים אבל הלילה לא נשאר גם אם יאחזו בו כל האוהבים

Pero la noche no se queda Aunque le claves mil estrellas Pero la noche no se queda Aunque la sujeten todos los amantes

ארבע לפנות בוקר שמיים שמורים כמו שנבראו ארבע לפנות בוקר יש הבטחות בחושך הישן ההוא זוכר אני את פני העיר האהובה הייתה לי עיר חולמת וחולית במיטתי עדיין קשובה לציוצי ציפור האושר הלילית

Las cuatro de la madrugada El cielo, preservado tal como fue creado Las cuatro de la madrugada Hay promesas en aquella vieja oscuridad Recuerdo el rostro de la ciudad amada Tuve una ciudad soñadora y arenosa En mi cama, aún pendiente del trino del pájaro nocturno de la felicidad

אבל הלילה לא נשאר גם אם תנעץ בו אלף כוכבים אבל הלילה לא נשאר גם אם יאחזו בו כל האוהבים

Pero la noche no se queda Aunque le claves mil estrellas Pero la noche no se queda Aunque la sujeten todos los amantes

חמש לפנות בוקר האור אשר עולה מטיל עליי אימה חמש לפנות בוקר העיר הזאת אינה דומה עוד לעצמה

Las cinco de la madrugada La luz que asciende me infunde pavor Las cinco de la madrugada Esta ciudad ya no se parece a sí misma

אבל הלילה לא נשאר גם אם תנעץ בו אלף כוכבים אבל הלילה לא נשאר גם אם יאחזו בו כל האוהבים

Pero la noche no se queda Aunque le claves mil estrellas Pero la noche no se queda Aunque la sujeten todos los amantes